תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף פג
בבל כעיר הסמוכה לספר דמי ותרגמה נרדעא פירש"י דנהרדעא היתה יושבת על הספר ואשמעינן רב נחמן דהואיל ויש בה יישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל בה כלבים כאלו היא מא"י ותימא דא"כ כעיר הסמוכה לספר בארץ ישראל דמי הוה ליה למימר ועוד דלא יגדל אדם את הכלב דמתני' בכל מקום איירי אפי' בבבל ובחוץ לארץ דומיא דאין מגדלין חזירים וא"כ הא דקתני עלה ברייתא אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר בבל נמי איירי דשרי לגדל בעיר הסמוכה לספר ומאי קמ"ל רב נחמן לכך נראה דנהרדעא לאו סמוכה לספר הוה והכי קאמר בבל כיון דעיירות. עובדי כוכבים ומזלות סמוכות שם לעיירות ישראל כדאיתא בפ"ק דיבמות צוה ה' ליעקב סביביו צריו אמר רב כגון הומניא לפום נהרא לכך אפי' עיר היושבת באמצע המדינה מותר לגדל בה כלבים כמו בעיר הסמוכה לספר ותרגמא נהרדעא דוקא לפי שיש שם יישוב קבוע וישראל הרבה א"נ לפי שהיו עיירות של עובדי כוכבים ומזלות סמוכים לה:
אין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות נראה דלהכי נקט קרא שובה ה' רבבות אלפי ישראל לפי שמרכבתו יתברך למעלה נמי לא הוי בפחות משני אלפים וב' רבבות מלאכים שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ובשעה שפרקו המשכן בנסוע הארון ואמר משה קומה ה' נסתלק שכינה למעלה ולכך כשהקימו המשכן ונח הארון אמר משה שובה ה' רבבות אלפי ישראל שישוב מרבבות אלפי שנאן אל רבבות אלפי ישראל:
החובל פרק שמיני
אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין מדלא כתיב ולא תקחו כופר לרוצח וכתיב לנפש רוצח דריש לה לראשי אברי' שאינן חוזרין דמה נפש אינה חוזרת אף אברים שאינן חוזרין כדאיתא בפרק גיד הנשה ריש לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ופירש"י זכרונו לברכה דאבר מקרי נפש שאם יחתכנו אין עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת:
והא כתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת וכו' משמע דאברייתא פריך ותימא אמאי לא פריך לה אמתני' כדפריך מעיקרא אמתני' מקרא דעין תחת עין ועוד תימא מכיון דכתיב כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו למה לי הך ג"ש דהכאה הכאה כמ"ש התוספות ודוחק למחוק הספרים ונראה לפרש דהך פירכא נהי ודאי אמתני' פריך לה ולא אברייתא דמעיקרא פריך אמתני' מקרא דעין,. תחת עין ומייתי ברייתא דמתרץ לה דיליף לה מג"ש דעין תחת עין לאו ממש הוא והדר פריך ש"ס אמתני' מקרא דואיש כי יכה דאלים ליה האי קרא מקרא דעין תחת עין משום דעין תחת עין איכא למימר דדמי עין קאמר אבל מות יומת סלקא דעתיה דלא שייך לפרושי כלל בממון אלא במיתת אבר ממש דמה ענין מיתה לממון וכן משמע קצת מדלא קאמר לעיל והא כתיב עין תחת עין כדאמר הכא והא כתיב ואיש כי יכה וגומר משמע דהכא פריך טפי בפשיטות ומשני לא סלקא דעתך חדא דהא איתקש וכו' דכי היכי דס"ל למתני' דגזירה שוה מפיק ליה לקרא דעין תחת עין מפשטיה ומוקי ליה אממון הכי נמי מפיק ליה לקרא דואיש כי יכה ועוד כתיב בתריה כאשר יתן מום וגו' פירש דאיכא למימר דתנא דמתני' לא ס"ל כהך ברייתא דלא גמיר ג"ש דהכאה הכאה כלל אלא סבירא ליה כדתנא דבי רבי ישמעאל דמייתי בסמוך דיליף לה דבממון איירי מדכתיב כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אבל ברייתא דגמיר לה ג"ש דהכאה הכאה פשיטא דלא ס"ל הך דרשה דתנא דבי רבי ישמעאל:
והא כתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם מדכתיב נפש יליף לה דנפש היינו אבר דמה נפש אינה חוזרת וכו' כדפי' לעיל אע"ג דבפרק הנשרפין ילפינן מיניה קטלא גבי פלוגתא דרבי יהודא בן בתירא ורבנן היינו מדכתיב כל יליף מיניה נמי קטלא כדאיתא התם דרבנן סברי כל נפש עד דאיכא כל נפש לפיכך סבירא להו הכוהו עשרה בני אדם עשרה מקלות פטורין ור' יהודה סבר כל נפש כל דהו נפש לפיכך חייבין מיהו קצת קשה דבריש פרק הנחנקין גבי הא דקאמר ואיצטריך למיכתב מכה איש ואיצטריך למיכתב כל מכה נפש כתבו התו' הכי גרסינן ואיצטריך למיכתב מכה איש ואיצטריך למיכתב ואיש כי יכה כל נפש אדם משמע דאיצטריך למיכתב נפש לאשמעינן דההורג את הקטן חייב:
מכה מכה למה לי כתבו התו' וא"ת דרבא דריש מיניה בפרק אלו נערות וכו' משמע דג"ש דהכאה הכאה מופנית היא וכן משמע ממה שכתבו התו' בסמוך גבי הא דקאמר רב אשי אתיא תחת תחת ולכאורה משמע דהכאה דכי יתן מום מופנה דאי הכאה דבהמה אם כן מאי פריך מאי חזית דילפת ממכה בהמה לילף ממכה אדם ותימא דאם כן מאי פריך מאי חזית דילפת ממכה בהמה לילף ממכה אדם והא להכי לא איצטריך קרא דממילא אמרינן עין תחת עין ממש והתו' כתבו דאיצטריך דלא נילף ממכה בהמה וקשה דהא אי לאו גזירה שוה לא מצינו למילף ממכה בהמה ונראה לפרש דמכה אדם מופנה דהוה מצי למיכתב ומכה בהמה ישלמנה ואדם יומת ומכה נפש בהמה נמי מופנה דהוה מצי למיכתב ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת ונפש בהמה ישלמנה ומכה בהמה איצטריך לג"ש דהכאה הכאה ומכה אדם אתיא לשום דרשא והשתא ניחא דאי לאו קרא דלנפש רוצח הוה ילפינן הכאה הכאה ממכה אדם והוה אמינא דמכה בהמה אתיא לשום דרשה ואיצטריך ג"ש דלא נילף ממכה בהמה: