תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף פב
עשר תקנות תיקן עזרא לפי שביאה ראשונה שבאו ישראל לארץ היתה על ידי יהושע וביאה שנייה היתה ע"י עזרא לכך כי היכי שהתנה יהושע ותיקן עשרה תנאין להנהגתן וטובתן של, ישראל כך תיקן עזרא עשר תקנות להנהגתן וטובתן של ישראל דהוקשו ביאות להדדי כדאיתא בפרק חלק עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניי' אמור מעתה ראויים היו ישראל לעשות להם נס וכו':
דורשי רשומות פי' מקראות רשומות וסתומות כדאיתא בפרק אלו מציאות מתניתין ברשום פי' שהחבית סתומה וחתומה ומהודק יפה:
כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה כתבו התוספות דטעם שתיקנו לקרות בשני וחמישי משום דמשה רבינו עלה בחמישי וירד בשני אע"ג דהך קרא דוילכו שלשת ימים במדבר קודם מתן תורה כתוב ואכתי לא עלה משה להר י"ל דעמדו נביאים שביניהם דקאמר היינו לאחר זמן אחר פטירת משה ראו הקלקול שהיה כבר על ידי שהלכו שלשה ימים בלא תורה ועשו תקנה זו ותדע שהרי לא נגמרה התורה עד שעת פטירת משה וספר תורה שחסר אפי' אות אחת אין קורין בו והשתא ניחא מה שתיקנו הנביאים שביניהם ולא תיקן משה עצמו תקנה זו עוד כתבו התוספות דלרבנן דאמרי דביום ב' הוי ראש חדש סיון נמצא יום שלשים מאב ביום ששי אם לא נאמר דלרבנן בשבעה עשר בתמוז שרף את העגל ודן החוטאים ובו ביום עלה ודבריהם. תמוה דבקרא משמע בהדיא דלא עלה בו ביום שדן החוטאים אלא ממחרת דבפ' כי תשא אחר שדן את החוטאים כתיב ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה וגו':
שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה לפי שיצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו כדאיתא בפ"ק דקדושין התורה תבלין ליצר הרע כדאיתא התם לכך כל זמן שלא נתגבר עליו היצר הרע אלא יום או יומים עדיין כח ביד האדם לבטלו כשעוסק בתורה אבל כשנתגבר עליו שלשה ימים זה אחר זה הרי הוא כחוט המשולש אשר לא במהרה ינתק דכיון דדש דש ותלת זימנין הוי חזקה דלהכי כתיב הוי מושכי העון בחבלי השוא בחבל שיש בו שלשה גדילין שזורין ואחוזין יחד זה בזה לכך תיקנו שלא ילינו שלשה ימים רצופין בלא תורה ונראה כי זהו נמי טעם זבה דמדאורייתא אינה צריכה לשבת שבעה נקיים ולהביא קרבן אלא אם כן ראתה שלשה ימים רצופין זה אחר זה אבל כל שלא ראתה יום או יומים אינה אינה שומרת יום כנגד יום כמו שדרשו מן המקראות לפי שטומאת הזיבה נמשכת מטומאת נחש הקדמוני כשבא על חוה והטיל בה זוהמא דהיינו כח סמאל שהוא היצר הרע דלהכי בשעה שקבלו ישראל את התורה קודם שחטאו בעגל לא היו בהן לא זבין ולא מצורעין כדאיתא במדרש לפי שכשעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כדאיתא במסכת שבת ולכך כל שלא ראתה אלא יום או יומים עדיין לא נשתרש בה כח טומאת הנחש דהיינו היצר הרע ולהכי לא הויא אלא שומרת יום כנגד יום ובטבילה בעלמא סגי לה לבטל הכח ההוא אבל כשראתה שלשה ימים רצופין כיון שנשתרש בם כח טומאת הנחש כחוט המשולש לא במהרה ינתק אלא בשבעה נקיים וטבילה וקרבן. והיינו נמי טעמא דהא דתנן בפרק ג' דתענית איזהו דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים הרי זה דבר ביום א' או בד' ימים אין זה דבר שכל שהוחזק הדבר שלשה ימים רצופין זה אחר זה אז נשתרש בעיר כח מלאך המות הוא השטן הוא היצר הרע והולך ומתגבר כחוט המשולש לא ינתק וכל שלא הוחזק שלשה ימים רצופין לא נשתרש ותש כחו ומתבטל ואין זה דבר:
שתהא אשה חופפת חפיפה היינו שפשוף וחיכוך שצריכה לחכך השערות בידיה יפה ורש"י ז"ל פי' במסרק מיהו מהא דתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק משמע דחפיפה לאו היינו במסרק וכן משמע ממה שכתבו התוספות בשם ר"ת ז"ל שלא תיקן חפיפה אלא בראש מדקאמר בסמוך דאורייתא דלמא מקטר כו' ואי חפיפה במסרק תיפוק ליה דלא שייך מסרק בשאר הגוף:
היה שם זקן אחד פי' מבפנים והיה מדבר לאותן שמבחוץ ברמיזה ובחכמה שלא יבינו אותו אחרים דהיינו חכמת יוונית: