אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף פא

דף פ

ומחכין בימה של טבריה כתבו התו' כל אדם ובלבד שלא יפרוס קלע נמי כל אדם ואפי' הבעלים עצמן כדתניא לקמן שהתנו השבטים זה עם זה כו' נראה דאין משם ראייה דיש לדקדק בברייתא דלקמן דקתני בראשונה התנו משמע דלבסוף חזרו בהן ועוד אמאי קאמר התנו שבטי' זה עם זה והלא יהושע התנה דבר זה ועוד אמאי לא הזכיר נמי בברייתא דלקמן הא דקתני הכא ומחכין בימה של טבריה ולכך נראה דהכי פירש דברייתא בראשונה שהיו השבטים כתקנן וכשרים הוסיפו על תקנת יהושע והתנו זה עם זה היינו בעלים עם אחרים שאסורין לפרוס קליעה אבל מותרין לצוד ברשתות אלא שאחר כך נתקלקלו השבטים והיו עיניהם צרה זה בזה וחזר הדבר לתקנת יהושע שאין מותרין אלא בחכה בלבד וכן משמע בתוספתא פרק ח' דבראשונה הוסיפו דקתני התם בראשונה שהיו השבטים כתקנן אמרו אין אדם פורס חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חבירו אבל צדין בחכים ובמכמורים בכל מקום ובלבד שלא יפרוס את הקלע כו' משמע דבראשונה התירו לאחרים לחוד במכמורים ואם כן אין ראייה מברייתא דלקמן ואדרבא איכא למידק מינה איפכא מדקתני בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה משמע דהותר להם לבעלים לפרוס קליעה ולפי זה הא דקתני הכא ובלבד שלא יפרוס קלע אאחרים דוקא קאי דומיא דרישא דמחכין בימה של טבריא והא דלא קתני ובלבד שלא יצוד ברשתות ומכמורות דהוה רבותא טפי י"ל דאתי לאשמעינן דדוקא אחרים אבל בעלים אפילו לפרוס קלע מותר וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מנ"מ וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריא והוא שיצוד בחכה בלבד אבל לא יפרוס קלע ויעמיד ספינה שם אלא בני השבט שהגיע אותו הים לחלקם עד כאן. והרב המגיד ז"ל כתב דהרמב"ם ז"ל סבר דחכה ורשתות הכל אחד ומחכין דנקט הכא לאו דוקא אלא הוא הדין ברשת:

פירש ר' תנחום ור' בריים כו' לאו אגרופיות של זית קאי דאגרופית פשיט' דאסור לקטום כלל אלא אהא דקתני וקוטמין נטיעה בכל מקום קאי ומפרש דכזית כביצה כו' ופי' רש"י ז"ל כזית כביצה כשיעור גובה הביצה צריך להניח מן הזית מלמטה סמוך לגזע ולא משמע דשיעור ביצה קאי אהנחה אלא אקטימה קאי דמזית קוטמין כשיעור גובה ביצה ולא יותר דומיא דבקני' ובגפני' דקוטמין מן הפקק ולמעלה ולא למטה הימנו ובשאר כל האילנות קוטמין מן אובו ולא מן חודו וכן מן חדש כו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק חמישי מהלכות נזקי ממון שכתב ואינו קוטם מן האילנות אלא בזית כביצה ובקנים ובגפנים וכו' וכן משמע קצת מדברי הערוך שכתב גרופיות של זיתים ענף של זיתים פירוש ר' נחום כזית כביצה מותר משמע דכביצה מותר לקטום:

ומהלכין בשבילי הרשות פירש רש"י זכרונו לברכה שהן נקראין שביצי הרשות לפי שברשות עושין וקשה דאם כן דברשות בעלים עושין תקנת יהושע למה לי ודוחק לומר דרוב בני אדם מקפידין ואתי יהושע והתנה שלא יקפיד שום אדם אפי' אותן שאין מקפידין דמהלכין בשבילי הרשות לא משמע כן נראה כפירוש הערוך שכתב שבילי רשות היינו שבילין שהן רשות לבני אדם כלומר אינן מופקרין לרבים אלא יש להן בעלים וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק חמישי מהלכות נזקי ממון שכתב שלמה תיקן שיהו עוברי דרכים מותרין בימות החמה להלך בשבילין שבשדות שיש להן בעלים עד שתרד רביעה שנייה:

המוצא מת מוטל באסרטיא מפנהו פירש רש"י זכרונו לברכה אלמא לא קנה מקומו דאי קנה מקומו מצי בעל השדה לעכובי פירוש אי אמרת בשלמא לא קני מקומו שפיר דלא אטרחוהו רבנן לנושאו עד שיגיע לבית הקברות ולהכי עדיף טפי לפנותו לימין או לשמאל מלקוברו באיסרטיא שהוא באמצע הדרך כדאמרינן בשדה בור ושדה ניר אלא אי אמרת דקנה מקומו באיסרטיא אם כן עדיף טפי לקוברו באיסרטיא ואמאי לא מצי בעל השדה לעכובי:

ונוטל דמי יינו מתוך דובשו של חבירו כשעקל בית הבד כרוך עליה איירי דאי לאו הכי לימא ליה מהפקרא קא זכינא כדאמרינן בפרק בתרא אע"ג דתנן לקמן דאין לו אלא שכרו י"ל דרבי ישמעאל פליג כדאיתא בהדיא בתוספתא פרק עשירי ותימא דא"כ אמאי יטול דמי יינו והלא מצי למימר אני הייתי דוחק ומציל כמו שכתבו התוספות ונראה דהא דמשני לקמן כשעקל בית הבד כרוך עליה לאו כדפירש רש"י זכרונו לברכה שע"י העקל לא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט אלא דקא סלקא דעתך דמתני' איירי שכבר נשפך הדבש לארץ ולהכי פריך לימא ליה מהפקירא קזכינא ומשני כשעקל בית הבד כרוך עליה פירוש שע"י העקל עדיין לא נשפך הדבש אע"ג שנסדק החבית מיהו סופו להשפך וכיון שעדיין לא נשפך אע"ג דסופו להשפך לאו הפקרא הוא ולכך אין לו אלא שכרו ורבי ישמעאל פליג וס"ל דתנאי ב"ד הוא שנוטל דמי יינו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ב מהלכות אבידה שנים שהיו באין בדרך זה בחבית של יין וזה בחבית של דבש ונסדק חבית של דבש וקודם שנשפך הדבש לארץ שפך זה את יינו והציל את הדבש לתוך החבית אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם נשפך הדבש לארץ הרי זה הפקר וכל המציל לעצמו מציל וכתב שם הרב המגיד ז"ל מה שחילק הרב בין קודם שפיכה לאחר שפיכה יצא לו מהא דמשני כשעקל בית הבד כרוך עליה ופי' הרב כשעקל בית הבד כו' ועדיין לא נשפך לארץ ונראה לפי זה שאע"פ שלא יוכל להציל אמרינן הכי כיון שעדיין לא נשפך אע"ג דעתיד להשפך עכ"ל. מיהו סוגיא דשמעתא משמע למאי דס"ד נמי לאו בנשפך הדבש לארץ מיירי מדמייתי עלה הא דתניא הרי שהיה טוען כדי יין וראה שהן משתברות משמע דעדיין לא נשתברו ממש ועוד דאי נשפך הדבש כבר לארץ פשיטא דהפקירא הוה ולא איצטריך לאתויי ראיה על כן נראה דקס"ד דנסדק כל כך עד שאלמלא בא זה והציל היה הכל נשפך לארץ ביחד ולכך פריך לימא ליה מהפקירא קזכינא דבכי האי גונא ודאי הפקר הוא ומשני כשעקל בית הבד כרוך עליה ואינו נשפך אלא בנחת מיהו סופו שלא ישאר בו כלום אלמלא בא זה והציל וכיון דאין הכל נשפך ביחד לאו הפקרא הוא ולכך אין לו אלא שכרו ורבי ישמעאל פליג וסבירא ליה דתנאי ב"ד הוא שנופל דמי יינו:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה