תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף סט
כרם רבעי כו' כתבו התו' קצת קשה דלא נקט ערלה תחלה נראה משום דההיא פירקא לא איירי תו מידי מערלה אלא מכרם רבעי דבתר הכי קתני כרם רבעי היה עולה לירושלים כו' וקתני נמי כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש כו' והדר קתני כיצד פודין נטע רבעי וכיון דמילי דכרם רבעי נקט ואזיל לכך נקט ליה תחילה:
והצנועין מניחין את המעות כו' ולא רצו לסמוך עצמן לציין בקזוזות מפני גנבי רשעי ישראל שאין חוששין באיסור נטע רבעי וא"ת של ערלה שאין לו פדיון מאי איכא למימר וי"ל דמה שהיו יכולין לתקן היו מתקנין כמ"ש התוס' א"נ של ערלה כיון דחמיר טפי שאסור בהנאה היו סומכין על ציון חרסים:
כל הנלקט מזה יהא מחולל תימה מתי היו אומרים כן דלמאי שמלקטין אחר אמירה לא היה מועיל כו' וכ"ת שבכל ערב היו אומרים כן מכל מקום לא היה תקנה למה שאכלו כמ"ש התו' ור"י ז"ל תירץ דכל הנלקט לאו דוקא ממש אחר הלקיטה אלא מניח מעות בעוד שלא נלקט כו' ולשון כל הנלקט לא משמע כן ועוד דא"כ מאי פריך והאמר ר"י הלכה כסתם משנה דלמא הא דצנועין שאני כיון דבשעה שאומרים כל הנלקט כו' עדיין היו הפירות ברשותן לכך יכול לחלל אע"ג שאומרים שלא יהיה מחולל עד אחר הלקיטה ולעיל נמי מאי משני הוא דאמר כצנועין דלמא הא דצנועין שאני כדפי' וכן קשה לפי המסקנא דקאמר לעולם כל הנלקט ולפר"י אמאי קאמר ר"י דצנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד והא ר' דוסא לעתותי ערב קאמר וא"כ איכא למימר דצנועין פליגי עליה וס"ל דאין יכולין לחלל אלא א"כ הפירות עדיין ברשותן בשעת אמירה ועוד קשה דקאמר לעולם כל הנלקט כולי ולפרושו כיון שאמר כן קודם לקיטה אכתי צ"ל דאית ליה לרבי יוחנן ברירה כיון דבשעה שאומרים כן אינם יודעין דשמא לא ילקטו כלל וצריך לומר דכי לקיט אמרינן הוברר שזה חילל וא"כ אכתי תקשי אדר' יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הן אלמא דלית ליה ברירה לכך נראה דדוקא אחר לקיטה היו אומרים כן ובכל ערב היו אומרים כן ומה שהקשו התו' דמ"מ לא היתה תקנה למה שאכלו י"ל דמ"מ מה שהיו יכולין לתקן היו מתקנין כמ"ש לעיל וכמ"ש התוספות בסמוך:
האי קדש נמי דכתיב גבי כרם רבעי אף על גב דלאו ממון דידיה הוא כו' פי' כרם רבעי ילפינן בג"ש ממעשר כי היכי דמעשר ממון גבוה הוא לר"מ הכי נמי כרם רבעי ממון גבוה ואפי' הכי לענין פדיון אוקמי' רחמנא ברשותו הלכך אפי' כשהוא ברשות אחרים נמי מצי מתחיל דהא כי איתיה ברשותיה נמי הא לאו דידיה הוא והא מצי מחיל משום הכי כי ליתא ברשותיה נמי מחיל דמ"ש אבל גבי לקט כיון דממונא דידיה כו' והא דנקט לעיל ומוסיף חומש אף ע"ג דבלאו הכי שמעינן דמצי מחיל אפי' כשהוא ברשות אחרים כדפירש"י י"ל לרווח' דמילתא נקט ועוד דהך מלת' דקריי' רחמנא מעשרו להוסיף חומש קרא בהדיא כתיב כדמייתי ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף אבל דאין אחר יכול לפדותו בעל כרחו סברא בעלמא הוא: