תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף סח
אלא דלא משכחת לה דמשלמי גנב ראשון וגנב שני אלא בהכי דקמא לא מחייב אא"כ מכרה וכיון דמכרה תו לא מצי נקט חיוב דשני גבי ראשון שהרי כבר מכרה ואינו בידו ורש"י ז"ל לא פירש כן:
ומי קדוש והאמר ר' יוחנן גזל כו' וא"ת גברא אגברא קרמית וי"ל דר"י מקרא יליף לה איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ומה ביתו שלו וכו' ומשני הא דאמר כצנועין דצנועין ע"כ ס"ל דלא ילפינן מביתו אלא חד מילתא דמה ביתו שלו כו' הכי נמי ר"ל לא יליף מיניה אלא מה ביתו שלו וא"ת לעיל דאותיב רבי יוחנן לריש לקיש אלימא לפני יאוש מי קדוש איש כ' יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו שלו כו' אמאי לא משני דלא יליף מביתו אלא חד מילתא דהיינו מה ביתו ברשותו וי"ל דכ"ש הוא דאם יכול להקדיש דבר שאינו שלו כ"ש שיכול להקדיש כשהוא שלו אלא שאינו ברשותו ורש"י ז"ל שכתב לעיל מה ביתו שלו אף כל שלו גרסינן משמע דאתי לאפוקי דלא גרסינן מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אף על גב דשפיר הוה פריך מיניה דאם אין יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כל שכן דאין מקדיש דבר שאינו שלו מכל מקום כיון דדבר שאינו שלו נמי יליף מיניה מה לו להזכיר דבר שאינו ברשותו הל"ל מה ביתו שלו כיון דמדבר שאינו שלו פריך:
היכי דמי אי דאמרי צא תן לו כו' פשיטא ידע דאיכא לאוקמי דאמרי ליה חייב אתה ליתן לו אלא דש"ס אתי לאורויי דאוקימתא דריש לקיש אוקימתא דחיקא היא דאיצטריך לאוקמי כשעמד בדין דוקא וכשאמרו לו חייב אתה ליתן לו דוקא ואתי ש"ס לאשמעינן דלית הלכתא כוותיה אלא כרבי יוחנן דלדידיה מתוקמא מתניתין כפשטא אף על גב דבלאו הכי קיי"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש שאני הכא דכמה אמוראי נחלקו בהכי: