תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף סד
אמר רבא תנא אחיים קא סמיך ליה והכי קשיא ליה אם המצא תמצא למה לי תימא דהשתא הא דנקט ברייתא מה יש לך להביא כו' תרתי זימני קמייתא תירוצי נינהו וזימנא בתרא לשון קושיא הוא וזה דוחק ועוד מאי איצטריך ליה לרבא לפרש הא דתנא דבי חזקיה מרישא דברייתא הוה ליה למימר תנא אחיים קסמיך וכלל ופרט וכלל קדריש וסיפא דקתני ויאמר גניבה שור ושה וחמור והכל בכלל אם המצא תמצא קשיא ליה ותו לא וי"ל משום דמעיקרא הוה סלקא דעתך דכל הני מה יש לך להביא דנקט ברייתא תירוצי נינהו לכך בא רבא לפרש השתא דכולהו בלשון קושיא אזלי והכי פירושא דברייתא אליבא דרבא יאמר שור וגניבה והכל בכלל פירוש יאמר שור וגניבה וחיים דאחיים סמיך ואם כן אם המצא תמצא למה לי ומשני אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר הקרב לגבי מזבח ופריך מה יש לך להביא שה כשהוא אומר שה הרי שה אמור הא מה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר ואם כן יאמר גניבה ושור ושה וחיים והכל בכלל והמצא תמצא למה לי כל זה לשון קושיא הוא ומשני אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה ופריך מה יש לך להביא חמור כשהוא אומר חמור הרי חמור אמור הא מה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר ואם כן יאמר גניבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל והמצא תמצא למה לי ומשני אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש בעלי חיים ופריך מה יש לך להביא שאר בעלי חיים כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור ומה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר והמצא תמצא למה לי וכיון דמה יש לך להביא בתרא על כרחך לשון קושיא הוא לכך איצטריך לפרש כל הברייתא לומר דכולהו בלשון קושיא אזלי לאפוקי ממאי דס"ד מעיקרא:
יאמר גניבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל כתבו התוספות ועוד שאלו דהוה ליה למימר אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא לאפוקי עופות טהורים כו' ואור"י דסובר זה התנא שאין לנו לתלות בצד טומאה כיון שטומאה חלוקה יותר מדאי ואם תאמר אכתי תיקשי דהל"ל אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא אף כל כו' כגון צבי ואיל דהשתא אין הטומאה חלוקה ולא הוי מצי לאקשויי תו כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור דה"א אפילו עופות שאינן מטמאין במגע ומשא נמי ולהכי איצטריך אם המצא תמצא לאתויי כל דבר וי"ל דהא דקאמר יאמר גניבה ושור ושה וחמור והכל בכלל היינו מיתורא דשה הוה דרשי' דהכל בכלל משום דהשתא שה מיותר הוא דהא אי לא כתב רחמנא אלא גניבה וחמור וחיים הוצרכתי לומר דמה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה ואם כן שור ושה מחמור מרבינן להו ואמאי כתבינהו רחמנא ועל כרחך צריך לומר דאי לא כתיב אלא שור וחמור ותרי כללי הוה אמינא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא כו' כדאמרי' בריש פירקין ואם כן שה מיותר הוא ולכך קאמר יאמר גניבה שור ושה וחמור וחיים והכל בכלל פירוש מיתורא דשה הוה מרבינן כל מילי והשיב אלו כן אכתי איכא למימר מה הפרט מפורש בעלי חיים כו'. והשתא ניחא הא דשאל את ר"י דהל"ל אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה לאתויי עופות טהורים פי' כי היכי דאמרינן בריש פירקין דאי כתיב חמור לחוד הוה מרבינן דוקא דבר הקדוש בבכורה ואי כתיב חמור ושור הוה מרבינן דוקא דבר המטמא במגע ומשא ומדכתיב חמור ושור ושה אכתי איכא למימר דאתי לרבות דומיא דשה דמטמא בגדים אבית הבליעה דהיינו עופות טהורים הכי נמי איכא למימר הכי דאי לא כתיב אלא גניבה ושור וחמור ושה וחיים הייתי אומר דייתורא דשה אתי לרבויי עופות טהורים דלא מרבינן להו אי לא כתיב אלא שור וחמור לחודא דמשור וחמור לא הוה מרבינן אלא דבר שמטמא במגע ומשא והשיב ר"י דהאי תנא לא סבירא ליה כההוא תנא דריש פירקין דאמר שיש לתלות בטומאה אף על פי שחלוקה יותר מדאי ולהכי לא פריך דאלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא דאם כן שה למה לי דמיתורא דשור שמעינן ליה דשור נמי מיותר הוא כיון דמחמור נפקא ליה כדפי':
אלא ריבה ומיעט וריבה הוא ותנא דבי חזקיה שקיל וטרי הכי אם המצא תמצא למה לי למידרשיה בריבה ומיעט וריבה יאמר שור וגניבה וחיים והכל בכלל דנידרשיה בכלל ופרט וכלל וכו' הכל כדמפרש רבא לעיל:
אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט כו' בפ' אלו טרפות כתב רש"י ז"ל שההפרש דכלל ופרט אין הפרט רק פירושו של כלל לפי' אין בכלל אלא מה שבפרט וכלל שני אתי לרבויי כל כעין הפרט אבל ריבה ומיעט אין המיעט פירושו של ריבה אלא ריבה קמייתא מרבה הכל כל שהוא כעין הפרט ואתי ריבה בתרא ומרבה כל מילי אע"ג דלא דמי למיעט ומיעט גופא לא אתי אלא לחד מלתא והא דקאמר ריבה הכל מאי ריבה ריבה כל מילי פי' לקמן בפרק בתרא:
חד למעוטי קרקע כו' פי' רש"י ז"ל ועד השתא לא מצי לתרוצי הכי דגניבה וחיים לכדרבא והמצא תמצא לכלל ופרט וכלל והני פרטי למעוטי קרקע עבדים ושטרות ואע"ג דאי הוה דרשינן כלל ופרט וכלל לא אייתרי אלא תרי פרטא דחדא מנייהו הוה איצטרך למידרש מיניה כלל ופרט וכלל יש לומר דאי הוה דרשינן כלל ופרט וכלל לא הוה איצטריך מיעוטא לעבדים דאז הוה ממעטינן להו מדאיתקשו לקרקעות כדאמרינן לעיל דדוקא השתא דדרשינן ריבה ומיעט וריבה איצטריך ליה מיעוטא באפי נפשיה כמ"ש התוס' לעיל:
מאי לא כך היה אמר אביי וכו' וצריך לומר דלא כך היה בתמיה קאמר וכי לא כך היה דין גנב כמו דין טוען טענת גנב והלא קל וחומר הוא ואם כן לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וכי האי גונא איתא בפרק קמא גבי בעלים מטפלים בנבלה: