תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף סג
אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא וא"ת מאי א"כ והא לדידיה נמי קשיא דאי מרבינן כל מילי אפי' עופות לא לכתוב אלא חד פרטא דהיינו שלמה לחודא דמשלמה לחודא מרבינן כל מילי כמ"ש התוספות וי"ל דודאי התרצן אמסקנא סמיך דכל ריבויא הוא וכל הני פרטי איצטריך כדמסיק והא דקאמר אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא לדבריו קאמר ליה לדידי ודאי כל ריבויא הוא וברייתא לאו דוקא דריש כלל ופרט וכלל וכמ"ש התוספות אלא לדידך דסבירא לך דכלל ופרט דוקא הוא אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא. וכן משמע מדקאמר בסמוך כל ריבויא הוא ולא קאמר אלא כל רבויא הוא משמע דמעיקרא נמי ס"ל דכל ריבויא הוא. מיהו בתוספות משמע דגרסינן אלא ובסוף פ' הפרה איתא נהי כי הך סוגיא דהכא וגרסינן התם אלא וכל בהמתך ריבויא הוא:
כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט ברייתא היא בפרק הזהב ותימה דהא איצטריך כסף או כלים לכדדרשינן בשבועות מה כלים שנים וכו' ומה שכתבו התוספות דברייתא אלו לא נאמר קאמר נראה דוחק ויותר נראה דברייתא אתי לאורויי לן שקלא וטריא דהכא דודאי תנא דברייתא נמי ס"ל דכל רבויא הוא ומרבינן מיניה כל מילי בין לענין כפל בין לענין שבועה וכסף או כלים איצטריך למה כלים שנים כו' והא דדריש ליה בכלל ופרט וכלל לאו דאיצטריך קרא להכי אלא כי היכי דלא תיקשי מנא לן דכל ריבויא הוא אימא כלל ופרט וכלל הוא ונמעט עופות טמאים לכך אתי לאורויי דקרא דכסף או כלים מצינו נמי למידרש בכלל ופרט וכלל וא"כ ע"כ על כל דבר פשע ריבוי הוא דאי לכלל ופרט וכלל הוא דאתי נכתוב להני פרטי גבי האיך כלל ופרט כיון דהך קרא מצינו נמי למדרשיה בכלל ופרט על כל דבר פשע למה לי כדמסיק דהא אי נמי כתבינהו רחמנא להני פרטי גבי כסף או כלים והוי דרשינן להו בכלל ופרט וכלל אכתי הוה שמעינן מיניה דרשה דמה כלים שניים וכו' דאי לאו הכי לא לכתוב אלא הנך פרטא לחודא כסף או כלים למה לי אלא מה כלים שנים וכו':
שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים מדלא קאמר נמי וחד למעוטי דבר שאינו מסויים כדאמר באינך משמע דממשמעותא דשלמה ממעטינן לה דשלמה דבר מסויים הוא וכן משמע בהדיא ממה שפירש"י ז"ל שלמה יש לה סימנים וקשה דא"כ לכתוב רחמנא על כל האבידה לכדרבי חייא ועל כל דבר פשע וכל הני פרטי למה לי לא ליכתוב אלא שלמה לחודא גבי היאך פרט וכלל דכי יתן כסף או כלים ונימא מה שלמה מפורש דבר המטלטל וגופו ממון ומסויים אף כל דבר וכו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות ודבר שאינו מסויים דהא כל חד וחד כלל ופרט באפי נפשיה דרשינן ליה:
והעדים מעידים אותו שגנבו לישנא דקרא נקט דילפינן לה מדכתיב אם לא ימצא הגנב ודרשינן בסמוך אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו אע"ג דלשון שגנבו לא שייך שפיר כיון שהפקדון אצלו הוא:
מגנב הגנב בכמה דוכתי אשכחן דדריש ש"ס ה"א יתירא כי הכא בפ"ק דקידושין גבי נעל הנעל וגבי עבד העבד וגבי עבדים העבדים ובכולהו משמע דדריש המלה תרתי זימני משום דה"א יתירא לטפויי הך מלה קאתי והוי כאלו כתיב נעל תרי זימני וכן כלן והכא נמי הוי כאלו כתיב גנב תרתי זימני למידרש מיניה אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו תרי זימני חדא לגופיה וחדא למעוטי טענת אבד ולהכי דריש לה אידך לרבות הא דרבי חייא בר אבא משום דגנב יתירא איכא למימר שפיר דאתי למעוטי טענת אבד ואיכא למימר לרבות הא דרבי חייא בר אבא: