תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף סב
מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא או לא אפילו יש עדים שהיה בו מרגניתא מיבעיא ליה דשמא לא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה להאי כמ"ש התוספות ורבינא דהוה סבר דקא טעין זוזי קא סלקא דעתיה דקמבעי' ליה מי אמרינן כיון דמנחי אינשי זוזי בכספת' ה"ל לאסוקי אדעתיה או דילמא אע"ג דמניחי אינשי זוזי בכספתא אכתי מצי למימר אנא לא הוה ידענא דבהך שעתא אית ביה זוזי ולא בעי ליה לאסוקי דעתיה דהשתא אית ביה זוזי ולכך קאמר ליה ולאו היינו מתניתין דתנן ומודים חכמים לרבי יהודה כו' ולא אמרינן דלא בעי לאסוקי אדעתיה דהשתא אית בהו זוזי. ואם תאמר כיון דלאו לענין שבועה מיבעיא אי עשו תקנת נגזל או לא א"כ הוה ליה לסדר הך עובדא לעיל בתר מילתא דרבא דאמר הנותן דינר זהב לאשה דאיירי נמי מיבעי לה לאסוקי אדעת' אי לא וי"ל דלהכי סידר ש"ס הא דרב תחילה משום דהא דרב קאי אמתניתין דמפרש לה מילתא דרבי יהודא דמתניתין אבל הך עובדא לא מפרש לה למתניתין מי ועוד כיון דהא דרב אמילתא דרבי יהודה דרישא דמתניתין קאי והך עובדא במודים חכמים דסיפא תליא לכך סידר הא דרב תחלה:
מרובה פרק שביעי
מרובה קתני תני ושייר ולשון ראשון סבירא ליה דכיון דקתני מרובה אין לומר שייר כמ"ש התוספות וטעמא נראה מדלא קתני בקצר' תשלומי כפל נוהג בין בדבר שיש בו רוח חיים וכו' ותשלומי ד' וה' אינו נוהג אלא בשור ושה בלבד וקתני מרובה משמע דאתי לאשמעינן דאין מדה זו מרובה מזו אלא בהך מילתא לחודא. ואם תאמר ללשון ראשון אמאי לא קתני שותף שגנב וכו' י"ל דס"ל דסמיך אהא דתנן בפירקין או שהיתה לו בו שותפות וכו' משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' ושותף שגנב ושותפין שגנבו כי חדא נינהו דחד טעמא אית להו כדאמרינן לקמן וכי האי גוונא איתא בפרק קמא דתענית דקאמר אי משום חיבה לאו שיורא הוא משום דקחשיב לה באידך פירקא ומה שכתבו התוספות דיש מפרשים דאין לחוש הכא אם אינו משייר כי אם דבר אחד כיון דלא נחת למניינא אלא דגלי לן שיש ריבוי כו' קשה דבפרק קמא דקידושין פריך אדריש לקיש מהא דתנן יתירה עליו אמה העברייה שקונה את עצמה בסימנים ואם איתא ניתני נמי מיתת האב ומשני תני ושייר ופריך מה שייר דהאי שייר אע"ג דהתם נמי לא נחית למניינא אלא דגלי לן שיש יתרון באמה העבריה מבעבד עברי: