תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף לו
ורבי עקיבא היא דאמר שותפין נינהו כתבו התוספות דנראה לפרש דמשום הכי מוקי לה כרבי עקיבא משום דלרבי ישמעאל אין שום חידוש דפשיטא דאיבד זכותו כשאבד האחד כיון דב"ח הוא וכו' ודבריהם דחוקים מאוד וגם הלשון לא משמע כן מדקאמר ורבי עקיבא היא משמע דוקא רבי עקיבא ולא רבי ישמעאל ונראה לפרש דודאי לרבי ישמעאל נמי בשור אחד שהזיק אם אבד השור אבד נזקו כדאמר לעיל שחטו מה שעשה עשוי דאף ע"ג דב"ח הוא הברירה ביד המזיק אי בעי משלם זוזי אי בעי משלם מגופו של שור אבל הכא כיון דב' שוורים הן לכך לא מצי לאוקמי אלא כר"ע דלרבי ישמעאל כיון דב"ח הוא הרי הניזק כאלו יש לו שטר חוב על המזיק דמי והמזיק כמוציא מחבירו הוא הלכך אם נאבד האחד לא מצי מזיק למימר מגופו אשלם לך והרי אבד דאדרבה כיון דיש עליו חוב ודאי והתשלומין ספק מצי ניזק למימר אייתי ראיה דשור שהזיק נאבד דלמא שור זה שעדיין בעין הוא שהזיק דאין ספק מוציא מידי ודאי אבל לרבי עקיבא דאמר שותפין נינהו ואין לו שום חוב על בעל השור אלא גוף השור שהזיק שלו הוא הלכך כי הוה שניהם הוא דמחייב אבל אבד אחד מהן כיון דניזק בא להוציא מן המזיק מצי אמר ליה זיל אייתי ראייה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:
שור שנגח ד' וה' פרק רביעי
שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים דרך התנא למיתני מנין ארבעה וחמשה כמו מפנין ארבע וחמשה קופות דשבת וכמו החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים דפרק אלו מציאות:
אם יש מותר בנזקיו וכו' כתבו התוספות דלפעמים הרביעי אין לו כלום ושלישי יש לו כגון שנזקי רביעי וחמישי שוין וכו' ואפילו חמישי נמי פעמים שאין לו כל נזקו אם נזקיו יתרים על של רביעי וכו' לכאורה דבריהם תמוהים דכי נזקי חמישי' יתירים על של רביעי מאי הוי אכתי לשלם רביעי מכיסו דכיון דנעשה שומר שכר על חלק הבעלים יחזיר לבעלים חלקם ומה שהזיק ישלם מכיסו וכן תמה עליהם בשלטי הגבורים וצריך לומר דסבירא להו דלאו שומר שכר ממש הוא אלא דדמיא לשומר שכר הואיל ותפסו לגבות ממנו היזקו ולהכי לא הוי שומר שכר בחלק בעלים אלא כפי חלקו שאם יצא והזיק מפסיד עד כדי חלקו אבל אם הזיק עד שחצי הנזק הוא יותר מכדי חלקו הבעלים מפסידין דלאו שומר שכר גמור הוא לשלם מכיסו וכן משמע לישנא דש"ס דקאמר ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין משמע דלא מחייב בגניבה ואבידה כשומר שכר גמור אלא לנזקין בלבד נעשה כשומר שכר דכיון דתפסו כדי לגבות ממנו הזיקו שורת הדין הוא שאם לא שמרו ויצא והזיק שיפסיד גם הוא מה שהזיק ולא בעלים ולהכי לא קאמר ונעשה עליו שומר שכר אלא כשומר שכר דלאו ש"ש הוא כדפי' מיהו תימה להך אוקימתא דאם יש מותר בנזקיו קאמר אם כן הא דקתני מתני' והאחרון אחרון נשכר משנה יתירא הוא לגמרי דכיון דקתני אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו פשיטא דאחרון אחרון נשכר ועוד תימה דמדקתני והאחרון אחרון נשכר משמע דבשביל שהוא אחרון הוא נשכר וזה אינו דמה שהוא נשכר הוא בשביל שכל א' לא הזיק כל כך כאותו שלפניו לכך נראה לפרש דכיון דכל ניזק לא נעשה שומר שכר בתפיסתו אלא כדי חלקו כדפי' אתי שפיר דכל מי שהוא אחרון טפי נשכר שאם שור של מנה הזיק ששה שוורים זה אחר זה וחצי נזקו של שני ורביעי וששי הוא עשרה עשרה זוז וחצי נזקו של ראשון חמשים זוז ושל שלישי ארבעים זוז ושל חמישי שלשי' זוז הרי נוטל הששי עשרה זוז ומחזיר לחמישי עשרים זוז והחמישי מחזיר לשלישי ג"כ עשרים זוז והראשון אינו נוטל כלום אע"ג דהראשון לא הזיק טפי משלישי וחמישי והיינו משום דכל אחד מהניזקין לא נעשה ש"ש אלא כדי חלקו נמצא שהראשון מתחייב בכל הנזקין שאחריו עד כדי חלקו ושני אינו חייב בכל הנזקין שאחריו אלא כדי חלקו וכן שלישי וכן כולם והיינו דקתני והאחרון אחרון נשכר:
שבוק מתניתין ותא בתראי פרש"י ז"ל ואי קשיא נוקמא לדר' מאיר נמי כרבי עקיבא וכו' ואם תאמר כי מוקמית לדר' מאיר נמי כרבי עקיבא א"כ ר' מאיר ורבי שמעון מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דרבי מאיר איירי בתפשו אליבא דרבי עקיבא ובלא תפשו מודה לרב' שמעון ורבי שמעון איירי בלא תפשו אליבא דרבי עקיבא ובתפשו מודה לדרבי מאיר וי"ל דרש"י ז"ל סבירא ליה דאין הכי נמי ר' מאיר ורבי שמעון לא פליגי בהדדי אלא כל אחד אמר מילתא באפי נפשי' אליבא דר' עקיבא דהשתא נמי דמוקי לה לדר' מאיר כרבי ישמעאל על כרחך רבי שמעון לא אתי לפלוגי אדר' מאיר דהא רבי מאיר בתפשו איירי ובתפשו אפי' ר"ש מודה לפירש"י ז"ל אלא ר' שמעון מילתא באפי נפשי' קאמר אע"ג דר' שמעון אומר קתני משמע דפליג לאו קושיא היא דבסמוך נמי מייתי הא דקתני ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה אע"ג דלא פליג את"ק כמ"ש התוס' בשם ר"ת ז"ל:
הקדישו ניזק איכא בינייהו אם תאמר בלאו הכי נמי איכא בינייהו דשור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ולא תפס לפירש"י ז"ל ולפי' התוספות אפי' תפס לר' שמעון יחזיר לכולן ולרבי מאיר ישלם לאחרון וי"ל דודאי איכא בינייהו טובא אלא דאתי לאשמעינן דהקדישו ניזק נמי איכא בינייהו וכה"ג כתבו התו' בפ' המניח גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע ונראה דמשום הכי כתב רש"י ז"ל דל"ג מאי בינייהו דכיון דטובא איכא בינייהו מאי קא מיבעי' ליה ומיהו קצת קשה לעיל בפרק המניח אמאי לא כתב נמי דל"ק מאי בינייהו:
נפלוג וניתני עד תריס' וסלע וא"ת למאי דס"ד נהי דלא בעי למיתני חצאין אכתי תיקשי ליתני שור שנגח ד' פעמים זה אחר זה ובשור ששוה ד' מאות זוז שנגח לד' שוורים שהיה כל א' שוה ד' מאות זוז דבפר' המניח שור שעמד על ד' מאות זוז שאלמלי לא הזיקו היה עומד על ח' מאות זוז וי"ל דלא ניחא ליה למיתני זה נוטל מאתים וזה נוטל מאתים דלאו אורחא דש"ס למינקט מספר או מנין טפי ממנה כמו מניין לנושה בחבירו מנה בסוף איזהו נשך וכמו מנה לי בידך בפרק השואל והרבה כיוצא בהן ולכך ניחא ליה למיתני נמי הכא זה נוטל מנה וזה נוטל מנה: