תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף לה
דהוה כיבין ליה חינכיה פי' רש"י ז"ל שיניו והערוך פי' חינכיה למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים:
שורו דומי' דידיה נתכוין לבייש היכי משכחת לה וא"ת מנא ליה דלמא סיפא קתני שורו דומיא דידיה וריש' קתני הוא דומי' דשורו וליכא למימר משום דמסתמא הוי סיפא דומיא דרישא דהא שורו שסימא את עין עבדו דקתני לא הוי דומיא כמ"ש התוספות דאתי לאשמעינן דבשורו פטור אע"ג דבעצמו חייב וי"ל דהא דדייק לעיל קתני הוא דומיא דשורו וכו' היינו משום דשורו שהדליק את הגדיש לא איצטריך למתני כלל אי לאו משום דומיא וקא סלקא דעתיה דאתי לאשמעינן דהוא דומיא דשורו דוקא ומשני ליה דאדרבא שורו דומיא דידיה אתי לאשמעינן והשתא צ"ל דס"ל לתנא דמתניתין דלא שייך כלל למימר הוא דומיא דשורו דאי שייך נמי למיתני הוא דומיא דשורו אם כן אכתי תיקשי מאי קא משמע לן דכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא אשמעינן תנא ולא מידי וכיון דצ"ל דקסבר דלא שייך כלל למימר הוא דומיא דשורו לכך פריך שפיר שורו דומיא דידיה נתכוון לבייש היכי משכחת לה:
רבא אמר מתניתין בשוגג וכו' מה שפי' רש"י ז"ל כבר דחו התו' והתוס' פירשו דה"ק מתני' בשוגג דבהא מילתא אשמעינן הוא דומיא דשורו שורו בשוגג אף הוא בשוגג ואין הלשון משמע כן דא"כ עיקר חסר דה"ל לרבא לפרושי בהדיא ולומר דדומיא דמתני' אשוגג קאי מה שורו בשוגג וכו' ועוד מנא ליה דשורו בשוגג והא סתם שור קרן הוא שמתכוין להזיק ונה' דמשונה הוא דלאו אורח' להדליק את הגדיש שוגג מיהא לא מיקרי על כן נראה דהכי פירושו רבא אמר מתניתין לא קתני שום דומיא כלל לא הוא דומיא דשורו ולא שורו דומיא דידיה וכי תימא א"כ מאי קמ"ל דהא לא איצטריך למיתני אלא משום דומיא הא קמ"ל דאפילו בשוגג פטור כיון דמתחייב בנפשו במזיד וכדתנא דבי חזקיה דמתני' בשוגג איירי דלהכי קתני הך מלתא לאשמעינן דבשוגג נמי פטור וכדתנא דבי חזקיה:
ממאי דמתניתין ברי וברי כתבו התוספות דהכי קאמר ממאי דמתניתין מצי לאורויי כלל בברי וברי דלמא בברי ושמא דוקא וכו' ופירושם דחוק ואין הלשון משמע כן דלא קאמר וממאי דמצי לאוקמי מתני' בברי וברי ונראה לפרש דש"ס דייק דרבי אבא בר ממל סבירא ליה דמתניתין בברי וברי דוקא איירי מדקא מיבעיא ליה וכי אמר סומכוס אפי' בברי וברי משמע דאי לא אמר סומכוס בברי וברי מילתא דפשיטא הוא דאין חביריו חלוקין עליו וממאי הא אכתי איכא למימר דפליגי דשמא פשיט ליה לרבי חייא בר אבא דמתניתין נמי בברי ושמא או בשמא ושמא איירי וא"כ אמאי קא מיבעיא ליה וכי אמר סומכוס וכו' ולא קא מיבעיא ליה אמתניתין וכי מתניתין אפילו בברי ושמא או אפי' בשמא ושמא קאמר משמע דפשיטא ליה דמתניתין לא מיתוקמא אלא בברי וברי ולא מספקא ליה אלא במילתא דסומכוס אי אפי' בברי וברי קאמר דאי לאו דאמר סומכוס בהדיא אפילו בברי וברי איכא למימר דלא פליגי וסומכוס בשמא ושמא או בברי ושמא קאמר אבל במתני' לא מספקא ליה כלל: