אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף לא

דף ל

וקתני חייב שהיה לו להזהיר כתבו התוספת וא"ת דלמא טעמא משום דמוקי לה לקמן דדמי כשלדא וכו' נראה דדוקא אליבא דריש לקיש דלקמן צריך לאוקמי מתני' כשלדא דלא תיקשי ממתניתין אדר"ל אבל אנן דלא קיי"ל כריש לקיש בעיקר דבריו דקא' בעטה מהלכת ברבוצה פטור' לא מוקמינן לה כשלדא דפשטא דמתני' משמע דבלא שלדא נמי חייב כמ"ש הרא"ש ז"ל והך סוגיא דהכא נמי ס"ל דלא איירי כשלדא כפשטא דמתני' ונראה דר"ל דמוקי למתני' דלקמן כשלדא מוקי להך מתנית' דקדרין נמי כשלדא ולכך לא אמרינן איבעי ליה לסגויי באידך גיסא כדאמר לקמן והתוספות כתבו לקמן וא"ת והלא בקדרין מחייב כשנתקל השני בראשון ולא אמרי' איבעי ליה לסגויי באידך גיסא והתם לא מיירי כשלדא דלא מוקמינן כשלדא אלא ההיא דאם מחמת הראשון נפלו כולם וכו' ונראה דלאו ראיה היא דודאי סוגיא דהכא לא מוקי כשלדא אלא ההיא דאם מחמת הראשון נפלו כולם משום דלא סבירא ליה להא דריש לקיש אבל ריש לקיש מוקי למתני' דקדרין נמי כשלדא ועוד דאיכא למימר דרב פפא דאמר דפסקא לאורחא כשלדא לא אתי לאשמעינן אלא לאפוקי מדרב זביד דבעי בחוטרא דסמיותא דוקא כמ"ש התוספות ולעולם רישא נמי איירי כשלדא:

מיתיבי כולן חייבין על נזקי גופן כתבו התוספת דלפי' ר"ח ז"ל תימא דלישני דגופו וממונו אמזיקין קאי ופטור אניזקו שממונו הזיק כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא והוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס נראה דהמקשה דייק דאיירי שלא הפקיר נזקיו ואי נמי הפקיר לא סבירא ליה כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא מדקתני ברייתא הקדרין והזגגין שהיו מהלכין ולפי' ר"ח למה ליה למימר דכולהו קדרין נינהו בשנים לחוד סגי לאשמעינן דראשון חייב כשהזיק גופו ממונו של שני אלא ודאי הא דקאמר תנא דברייתא ראשון חייב בנזקי שני ושני חייב בנזקי שלישי בין בגופן בין בממונן איירי שאם הזיק ממונו של ראשון גופו של שני או ממונו של שני גופו של שלישי לעולם חייבין כרבי מאיר דאמר נתקל פושע הוא אי נמי כרבנן ואיירי שלא הפקיר נזקיו וכן אם הזיק גופו של ראשון את גופו של שני או גופו של שני את גופו של שלישי נמי חייבין ואתי רבא לאשמעי' דאע"ג דראשון ושני שוין הן מ"מ בהך מילתא הן מחולקין שאם הזיק גופו של ראשון ממונו של שני נמי חייב ואם הזיק גופו של שני ממונו של שלישי פטור דה"ל בור:

היה בעל קורה ראשון וכו' פטור פירש"י ז"ל שזה מהלך כדרכו והוא מהר ללכת ותימא אימא איפכא בעל חבית מהלך כדרכו ובעל קורה הלך בנחת ואמאי פטור בעל הקורה ונראה לפרש שכל הנושא משאוי על כתפו והולך בר"ה אין דרכו לעיין אם הולכין אחריו אם לאו וגם אין אדם מתכוין לעשות פסיעות שוות אלא לפעמים הולך בנחת ופעמים ממהר ללכת הלכך היה בעל קורה ראשון פטור בעל קורה דלא הוה ליה לבעל חבית לילך סמוך לבעל קורה כל כך דהוה לי' לאסוקי אדעתיה שמא ילך בעל הקורה בנחת כיון דאורחא דמילתא הוא והוא אינו יכול לעיין לאותו שהולך לפניו כל שעה כע"ש התוספות אבל היה בעל חבית ראשון חייב בעל קורה מהאי טעמא דהוה ליה לאסוקי אדעתי' שמא ילך בעל חבית בנחת והוא אינו יכול לעיין בו כל שעה ולכך ה"ל לבעל קורה להרחיק עצמו מבעל חבית. ורבינו נסים ז"ל מפרש טעמא דכשבעל קורה ראשון לא קעביד מעשה בחבית אלא בעל חבית הוא דאיתזק בקורה לכך בעל קורה פטור אבל אם בעל קורה אחרון חייב משום דאיהו לחוד קעביד מעשה:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה