תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף כה
והא דיו דאורייתא היא דתניא וכו' בלא ברייתא מקרא גופיה לא מצי פריך אע"ג דפשטיה דקרא משמע הכי דתסגר שבעת ימים משום דיו הוא דאיכא למימר דבעלמא לא דרשינן דיו ושאני הכא משום כבודו של משה כדאמר בסמוך אבל מדקתני ברייתא מדין ק"ו כיצד דקאי אשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן אלמא דבכל התורה כולה נמי דרשינן דיו וכן לרב פפא ולרב אחא דבעי למימר דהנך תנאי דבסמוך לא דרשי דיו אפי' היכא דלא מיפרך ק"ו צ"ל דהוה סברי דשאני הכא משום כבודו של משה ולא ידעו הך ברייתא דתורת כהנים א"נ קס"ד דהנך תנאי פליגי אברייתא דתורת כהנים:
ומה פכין קטנים שטהורין בזב כתבו התו' תימא מנא לן שלא יטמא במעיינות הזב וכו' י"ל דהכי דיינינן ומה פכין קטנים שטהורין מגופו של זב דהיינו מבשרו טמאין מגופו של מת מפץ שמטמא מגופו של זב אינו דין וכו':
מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע וכו' תימא למה לי היקיש' ולא ליכתוב נמי רחמנא בגד ועור לא במת ולא בשרץ ולא בשכבת זרע ונילף כולהו מפכין קטנים כי היכי דילפינן מפץ ומה פכין קטנים שטהורין בזב מטמא במת ושרץ ושכבת זרע בגד ועור שמטמא בזב שראוי למשכב אינו דין שיטמא במת ושרץ ושכבת זרע:
אמר קרא וכבסתם בגדיכם כתבו התוספות דהשתא דילפינן מת בג"ש אע"ג דשרץ גופיה גמרינן מק"ו ככתוב בהדיא דמי וזהו דוחק ואי לאו דמסתפינא היה נראה להגיה אלא אמר רבא:
ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייבת וכו' דבלא שום קרא סברא הוא דבקרן משלם חצי נזק בין ברשות הרבים בין ברשות הניזק כיון דוחצו את כספו סתמא כתיב מהיכא תיתי לחלק ובשן ורגל כיון דמיעט הכתוב רשות הרבים סברא הוא דבר"ה פטור לגמרי וברשות הניזק חייב נ"ש דמהיכא תיתי למימר חצי נזק ולכך פריך בכולהו כיון דאיכא ק"ו נימא דאתי ק"ו ודחי לה לסברא וא"ת למה לן הנך קראי נימא כיון דאיכא למעבד ק"ו הכי ואיכא למעבד ק"ו איפכא כל חד וחד תיקום אדוכתי' כדאמרי' בפרק שני דזבחי' גבי והותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור מק"ו עיין בתו' פ"ק דחולין גבי הא דקאמר ותהא פרה כשירה בעריפה מק"ו: