תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף כד
אמר להן הרי הוא אומר וזאת תימא כל שכן השתא דאיכא למימר תוכיח דמיעט קרא בהדיא והתוספות כתבו דהתם לגלי קרא דלא שייכא סברא של קירוב וריחוק שאין הטעם משום דמוחזק רואה אלא דגזירת הכתוב הוא וכו' וקשה דמנא ליה לרבי מאיר דגזירת הכתוב הוא דלמא משום דמוחזק בכך רואה ובקירבה ראיותיה דטהורה משום דלאו קל וחומר הוא ובכולהו דוכתי היכא דאמר תוכיח צריך נמי לומר שמוכיח שאין באותו ק"ו כלום ולא אמרינן דגזירת הכתוב הוא ועוד בסמוך דפריך דלמא למעוטי זב מימים וכתבו התוספות לא בעי למימר אבל לא זבה מראיות דא"כ לשתוק מוזאת משמע דלמעוטי זב מימים לא איצטריך דמהיכא תיתי למילף ימים דרחוקי' ראיותיו מראיותיו הקרובים ודבריהם תמוהים דאם כן אמאי קאמר ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות אימא למעוטי זב מימים בלא שום מיעוטא נמי תיקשי מנא לן דזב טמא בימים מהיכא תיתי הא לא שייך למילף ימים מראיות ועוד תימא דא"כ מאי פריך בסמוך ומה ראית הא על כרחך ליכא למימר הכי דא"כ לשתוק ממיעוטא דוזאת ולישתוק נמי מהיקשא דזב לא איצטריך למעוטי וראיות דזבה נילף בק"ו מימים ודוחק לומר דהיקישא איצטריך לשום דרשא אחריתי לכך נראה דהכי קאמר להן הרי הוא אומר וזאת תהיה וגו' תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים וכיון דזב טמא בראיות אלמא דמוחזק בכך רואה וא"כ זבה אמאי טהורה בראיות הא מוחזקת רואה בכך דמה לי זב מה לי זבה אלא על כרחך צ"ל דגזירת הכתוב הוא דזבה טהורה בראיות אע"ג דמוחזקת רואה שאפילו אם יבא אליהו ויאמר ודאי תראה עוד טהורה. ולכך קאמר מהאי דהאי וזאת למעוטי זבה אימא למעוטי זב מימים אבל אי לאו מיעוטא הוה ילפינן מזבה דזב טמא בימים דכיון דזבה מוחזקת רואה בימים מה לי זבה מה לי זב והיינו דפריך ומה ראית דאי לא כתיב לא מיעוטא ולא הקישא הוה ילפינן מזבה דזב טמא בימים:
אמר קרא והזב את זובו לזכר ולנקבה וכו' תימא דמאי הוצרך ש"ס לאתויי הך הקישא וכי לא ידע דאיכא לאקשויי ולקיש איפכא נקבה לזכר וכו' וכיון דע"כ צריך לשנויי כדמסיק קאי בראיות ממעט ראיות א"כ מעיקרא ה"ל לשנויי הכי ועוד דעל כרחך צ"ל דכולה הך שקלא וטריא סתמא דש"ס הוא דמפרש לן הכי דאל"ה מאי פריך אימא למעוטי זב מימים דלמא אין ה"נ זב טהור בימים ואם כן מעיקרא הוי ליה לשנויי כדמסיק ולא ה"ל לאתויי הקישא כלל לכך נראה דה"ק ממאי דהאי וזאת לא אתי אלא למעוטי זבה מראיות אימא למעוטי נמי זב מימים דכי היכי דאיכא למימר קאי בראיות ממעט ראיות ה"נ איכא למימר קאי בזב ממעט זב ונהי דמסתבר טפי למימר קאי בראיות ממעט ראיות ממאי דנימא קאי בזב ממעט זב כמו שכתבו התו' הני מילי היכא דלא ממעטינן אלא חדא אבל כיון דוזאת סתמא כתיב אימא דאתי למעוטי תרוייהו ראיות בזבה כיון דקאי בראיות וימים בזב כיון דקאי בזב ולכך מייתי היקיש' דמהיקיש' שמעינן דמיעוטא לא קאי אתרוייהו וקאמר ומה ראית אימא איפכא והשתא משני שפיר קאי בראיות ממעט ראיות וכו' דכיון דע"כ לא ממעטינן אלא חדא מסתבר טפי למעוטי זבה משום דקאי בראיות ממעט ראיות ממאי דנימא קאי בזב ממעט זב:
ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם וגו' קצת תימא דמאי איצטריך לאתויי הך קרא זיל קרי בי רב הוא ועוד ועל זה נאמר שנאמר מיבעי ליה ונראה דהך מילתא יליף לה מדקדוק' דהאי קרא דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות ולא כתיב כאשר העיד לעשות או כאשר הגיד לעשות אלא ודאי אתי לאשמעינן דאפילו היכא דליכא למחייביה לפי עדותו שהגיד כי האי דהכא לפי עדותו לחיובא פלגא נזקא קאתי אפ"ה מחייבינן ליה משום מחשבתו דדעתו ודאי לשוייה מועט היה דודאי ידעי הני בהני כיון דבעל נגיחה שלישית הביאן כדפרש"י ז"ל ולכך כאשר זמם לעשות פי' כאשר חשב לעשות ולפי זה ניחא דבמתניתין פרק חזקת הבתים גבי היו שנים בראשונה ושנים בשנייה וב' בשלישית משלשין ביניהם לא מייתי הך קרא משום דהתם לפי עדותו קמיחייב ולא משום מחשבתו וע"ש בתוספות: