תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף כ
הכא נמי בקופצת פי' רש"י ז"ל שקפצה ואכלה על צוארו שאין דרכה בכך ותולדה דקרן הוא וחייבת חצי נזק קאמר אין להקשות לפירושו והא קפיצה אורחיה הוא כדאמר לעיל כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק דיש לחלק בין קפיצה לסריכא כדמשמע לקמן דקאמר רב פפא דאפיך מיפך כלב בזקירה דהיינו קפיצה וגדיא בסריכא וצריך לחלק נמי בין גדי' לברח' דגדי' אורחיה בקפיצ' ולא בסריכה וברחא איפכא. מיהו קשה לפירושו דברייתא איירי בקופצת ואילפא באינה קופצת וחייב נ"ש משום דעל גבי חברתה כחצר הניזק דמי אם כן רבי אושעיא אמאי קאמר הלכה ואכלה פטורה תיפוק ליה דחייבת נ"ש משום דעל גבי חברתה כחצר הניזק דמי. וליכא למימר דרבי אושעיא לאו באכלה מעל גבי חברתה איירי אלא באכלה מר"ה גופיה קאמר חדא מדמוקי ליה בקופצ' משמע דבקופצת על גבי חברתה ואכלה מעלי' אמאי קאמר דאי לאו הכי אמאי קופצת ועוד דרש"י ז"ל גופיה לקמן בסוף שמעתא דמחזרת כתב דר' אושעי' בבהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופ' איירי משמע דבקופ' המופשלת מאחוריו של אדם ובהמה קאמר ועוד דאי באכלה מר"ה גופיה קאמר מאי קמ"ל דהלכה ואכלה פטורה פשיט' מתניתין היא דשן בר"ה פטור'. וליכא למימר נמי דר' אושעיא פליג וס"ל דאכלה מעל גבי חברתה לאו כחצר הניזק דמי חדא דאין סבר' לומר דפליגי בהכי ועוד דא"כ מנא ליה לש"ס למימר דטעמא דאילפ' דחייב' משום דעל גבי חברתה כחצר הניזק דמי ופליג אדרבי אושעיא דלמא אילפ' בקופצת איירי וחייבת חצי נזק קאמר וקמ"ל דבריית' נמי בקופצת דוקא איירי חייבת חצי נזק דלא תימה ברייתא חייבת נ"ש קאמר ומשום דכחצר הניזק דמי ומדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל משמע דהא דקאמר הכי נמי בקופצת אאילפ' קאי דלא מחייב נ"ש באכלה מעל גבי חברתה משום דהוי כחצר הניזק אלא בקופצת ואוכלת דכיון דאינה יכולה לאכול אלא בקפיצה יש לו רשות לניזק להניח שם פירותיו וכחצר הניזק דמי אבל אכלה מעל גבי חברתה בלא קפיצה כאכלה מרשות הרבים גופיה דמי ופטור' ולהכי קאמר ר' אושעיא הלכה ואכלה פטורה וצ"ל דאילפ' אתי לאשמעינן דבריית' דוקא בקופצת קאמר דחייבת נ"ש אבל אינה קופצת לא מקרי חצר הניזק:
לפיכך אכלה חטין כיון דקאמר דמשערין בדבר הראוי לה אבל מגופא דמתניתין דקתני משלמת מה שנהנית ליכא למשמע מינה דאיכא למימר אם נהנית הנאת החיך קאמר:
א"ל לכי תשמש לי כלומר לכשתודה לי שאני גדול ממך בתורה ושאתה ראוי לשמש לי כתלמיד המשמש לרבו וכה"ג איתא בפרק המפקיד אמר רבי יוחנן מאן דמתרג' לי חבית מובילנא מאניה בתרי' לבי מסות' פי' אודה לו כי הוא גדול ממני בתורה ושאני ראוי לשמש לו ולהוליך כליו אחריו לבית המרחץ:
תנן המקי' את חבירו משלש רוחותיו וכו' תימה אמאי בעי למיפש' מנייהו חדא חדא ה"ל לאתויי רבנן ר' יוסי בהדדי ולמימר לימא כתנאי המקי' חבירו וכו' מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר זה נהנה וזה לא חסר חייב ומר סבר פטור לא דכ"ע ס"ל וכו' דהכי אורח' דש"ס בכולהו דוכתי וכן קשה בסמוך בפלוגתייהו דרבנן ורבי יהודה וי"ל דשאני הכא דאפי' למאי דס"ד דמר סבר זה נהנה וזה לא חסר חייב ומר סבר דפטור מכל מקום רבנן דמקיף לא אתו לפלוגי בהדי ר' יוסי בהך מילתא שהרי גדר את הראשונה והשנייה והשלישית אין מחייבין אותו קתני אבל רביעית מחייבין אותו לא קתני משום דלא אתו לאשמועינן אלא הא דאין מחייבין אותו אף על גב דגדר שלש רוחות אלא דמדיוקא שמעינן הא רביעית מחייבין אותו וכיון דרבנן מילתא באפיה נפשייהו קאמרי ולא אתו לפלוגי בהדי רבי יוסי להך לא קאמר לימא כתנאי דהוה משמע דתנאי פליגי בהדי הדדי וכן רבנן דהבית והעלייה לא אתו לפלוגי בהדי רבי יהודה דמי קתני עד שיתן לו יציאותיו ואין מנכה לו שכרו עד שיתן לו יציאותיו סתמא קתני משום דלא אתו לאשמועינן אלא הא דיש לו רשות לבעל העלייה לבנות ביתו ולישב בה כל זמן שאין נותן לו יציאותיו אלא דמדיוק' שמעינן הא שכרו לא וכיון דאינהו מילתא באפי נפשייהו קאמרי ולא אתו לפלוגי בהדי רבי יהודה לכך לא מצי למימר לימא כתנאי ולפי זה מה שכתבו התוספות בסמוך גבי טעמא דניקף הא מקיף פטור ואפילו רבנן לא פליגי אלא משום דא"ל את גרמת לי היקיפ' יתיר' וכן כתבו גבי ת"ש רבי יהודה אומר וכו' לא הוצרכו לכתוב כן דנהי דרבנן פליגי מכל מקום בעי למיפשט מכל אחד בפני עצמו ממר כדאית ליה וממר כדאית ליה:
את גרמת לי היקיפא יתיר' פי' וכיון דחיסר קצת במה שגרם לו הקיפה יתיר' זה נהנה וזה חסר הוא וצריך לשלם מה שנהנה אע"פ שלא חיסר כל כך וכן משמע בסמוך דקאמר התם משום שחרוריית' דאשיית' משמע דמשום שחרוריית' דאשיית' חייב להעלות לו כל שכרו וכ"כ התוס' בהדיא בסמוך גבי יתמי דיהבו להו דבר מועט והשתא ניחא מה שכתב הטור בסימן קנ"א בשם הרמ"ה דהכי עבדינן חזינן לכולי ריבוע'. דארעתיה דחיצון בהדי פנימי בתברת' כמה הוי וריבעא דפנימי לחוד כמה הוי בתברתה וחזינן חושבן וכו' אי פלגא פלגא אי תילתא תילתא והוא ניהו שיעור המחייבים פנימי למיתב לחיצון לפום דאיתהני לפום חושבן ארעתיה מכלל כוליה הקיפא ע"כ אע"ג דלפי זה יהיב ליה טפי ממה דגרם ליה הקיפה יתירה שאם ריבוע החיצון בהדי פנימי ארבע אמות על ארבע אמות וריבוע דפנימי לחודיה שתים על שתים נמצא חושבן ארעתיה דפנימי בתברתא הוא ריבעא דכולי ארעתא וכי מחייבין ליה לפום מה דאיתניהני אי פלגא פלגא אי ריבעא ריבעא חייב ליתן לו דמי הקיפה דארבע אמות דהיינו ריבע' דכולי הקיפא שהוא ששה עשר אמות אע"ג דלא גרם ליה הקיפה יתירה אלא שתי אמות שאם תחתוך ממנה רצועה אחת ארכה ארבע אמות ורחבה אמה כפי שיעור תברסא דפנימי אכתי פש ליה הקיפא דארעתיה ארבע עשרה אמות ואם כן אמאי יהיב ליה טפי ממה דגרם ליה אלא צריך לומר כדפי' דאע"ג דלא חיסר כ"כ צריך לשלם מה שנהנה ובש"ע כתב בהג"ה דחייב ליתן כפי מה שגרם לי' היקפ' יתירה ולא דק בלישניה דודאי חייב ליתן כפי מה שנהנה:
וכי מה עשה לו ומה חסרו ומה הזיקו נראה דלהכי נקט הנך תלת לישני משום דלכאורה איכא למיפשט משלש משניו' דזה נהנה וזה לא חסר חייב ממתניתין דהכא אם נהני' משלמת מה שנהנית ומדרבנן דהמקי' את חבירו משלש רוחות ומדר' יהודה דהבית והעלייה וקאמר ר' אמי דליכא למיפשט מנייהו כלום דשאני התם בבית ועלייה דמחייב רבי יהודה משום שחרורייתא דאשיית' דהוי היזק ואף ע"ג דלא חסרו מידי דאכתי מצי למידר בביתו כמות שהוא הזיק מיהא הוי דניחא ליה לאיניש למידר בבית יפה ושאני נמי התם במקי' את חבירו דאע"ג דלא הזיקו מ"מ חייב לפי שחסרו בממונו שבשבילו הוצרך להוציא ממון ולעשות הקיפא יתירא כדאמר לעיל ומתניתין דהכא נמי שאני דאף על גב דלא חסרו ולא הזיקו דסתם פירות בר"ה אפקורי מפקיר להו אפי' הכי עשה לו מילתא דלא ניחא ליה כיון דלא מפקיר להו לגמרי כמ"ש התו' אבל גבי בעיא דהכא שלא עשה לו כלום ולא חסרו ולא הזיקו אם כן פשיטא דפטור כיון דליכא חדא מהנך תלתא טעמי:
והוא שהניחה על פי ארובה כתבו התוספות ותימה כי קבעה נמי לא קני דשינוי החוזר לברייתו הוא כדאמר בהגוזל וכו' שם בפ' הגוזל כתבו התוס' דדוקא נקט עבדא זוזי אבל עשה מן הנסכא כלי כגון כוס של כסף קני אע"ג דהדר עבד ליה נסכ' דלא גרע מנסרים ועשאן כלים אבל זוזי אין תורת חשיבות עליהן כל כך ולפי זה מההיא דהגוזל לאו קושיא היא דאיכא למימר דכי בנאה וקבעה בבנין קני אע"ג דשינוי החוזר לברייתו הוא דבית נמי תורת חשיבות עליו וטפי הוה להו לאקשויי מהא דתנן בהדיא בפרק הנזקין ומייתי לה בפרק מרובה על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים ודייק לקמן טעמא מפני תקנת השבים הא לאו הכי הדר בעיניה אלמא דגזל קורה ובנאה לתוך ביתו לא קנה וצריך לומר דשמואל לא אתי לאפוקי קבעה בבנין כמות שהיא אלא אתי לאפוקי קצצה וסתתה וקבעה בבנין דבכי האי גונא ודאי קנאה והא דלא קאמר והוא דלא קצצה וסתתה יש לומר דאורח' דמילת' נקט שאין דרך לקבוע קורה בבנין בלא שיפוי וקציצה אבל להניחה על פי ארובה אורח' הוא בלא קציצה: