אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף יט

דף יח

היתה מהלכת בר"ה והתיזה והזיקה מהו כך גירסת ספרים שלנו ויש ספרים גרסינן היתה מהלכת בר"ה וביעטה והתיזה והזיקה מהו ואין נראה גירס' זו דאם כן איכא למידק מדקא מבעיא ליה בביעטה והתיזה משמע דבלא בעיטה והתיזה לא קמיבעי' דפטור דתולדה דרגל הוא ואם כן כי פריך בסמוך לרבי זירא ממתניתין דדרסה על הכלי דתני עלה בד"א ברשות הניזק אבל בר"ה וכו' מאי לאו התיזה בר"ה והזיקה בר"ה לדידיה נמי תיקשי דהא פשיטא ליה דאם התיזה והזיקה בר"ה דפטור דליכא למימר דס"ל דמתניתין וברייתא בבעיטה והתיזה איירי דאם כן דרסה על הכלי ושברתו על הראשון אמאי משלם נזק שלם והא שינוי הוא כיון דבעיטה ותולדה דקרן הוא לכך נראה דלא גרסינן ליה:

וכי מאחר דאורחיה מאי מבעיא ליה לכאורה משמע דפריך אהא דמשני ליה קרן לאו אורחיה הא אורחיה ותימה דמאי פריך והא היא גופ' קמבעי' ליה אי כשכוש אורחיה הוא אי לא כדפי' רש"י ז"ל וצריך לומר דלאו אהא דמשני ליה קאי אלא הכי פריך וכי מאחר דמילת' דפשיט' הוא וכולי עלמ' ידעי הך מילתא דדרך הבהמה לכשכש בזנבה אם כן מאי מבעיא ליה וכי לא ידע דדרך הבהמות לכשכש בזנבותיהן ומשני כשכוש יתיר' לא הוה ידע אי אורחיה אי לא וכה"ג איתא בפ"ב דשבועות דפריך הש"ס וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה והתם על כרחך לא קאי אמאי דסמיך ליה כדמוכח התם:

כשכוש יתירה קמיבעיא ליה הרא"ש ז"ל כתב דשפיר ידע דכשכוש יתירה מבעיא ליה והא דקאמר ליה וכי יאחזנה בזנבה וילך אכשכוש יתיר' קאמר ליה דודאי אורחיה כמו רגל שאין מחויב לילך אחר בהמתו ולשומר' שלא תזיק דרך הילוכה בר"ה ולדבריו עיקר חסר מן הספר ועוד כיון דהיא גופה קמיבעיא ליה אי כשכוש יתיר' אורחיה הוא לא היה לו להשיב בלשון תמיה וכי יאחזנה בזנבה ולילך דמשמע דפשיטא ליה דידע דאורחיה הוא ובתר הכי נמי מדקאמר ליה הכי השתא קרן לאו אורח' וכו' משמע דהוה קא מתמה עליו ואמאי הא היא גופא הוה קמבעי' ליה אי אורח' הוא אי לאו. והרמב"ם ז"ל בפ"ק מנ"מ כתב כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה לעשותה תמיד והזיקה בר"ה או שכשכשה בגיד שלה בר"ה והזיקה פטור ואם תפס הניזק גובה חצי נזק ממה שתפס שזה הדבר ספק אם אלו תולדות הקרן או תולדות הרגל וכתב הרב המגיד דס"ל שהמשיב היה סבור שעל כשכש כדרכו הוא שואל ולפי זה ניחא מה שתמה עליו וכי יאחזנה דהוה סבר דכשכוש כדרכו כיון דידוע דאורח' הוא על כרחך קמיבעיא ליה אי חייב בר"ה אע"ג דאורח' הוא והא דפריך ליה אי הכי קרן נמי איכא למימר שהשואל סבר דאכשכוש יתירא השיב לו וכי יאחזנה וכו' כלומר מאי תיבעי לך אי אורחא הוא והא אפי' את"ל דלאו אורח' הוא נמי פטור דוכי יאחזנה בזנבה וילך וכל זה דוחק הוא וצריך עיון:

אורחיה נמי לפלוסי סלא אידך פירכא דפריך לה אנהמ' הוה ליה למיפרך מעיקרא דרבי יהודה נקט תחילה חיובא דנהמ' אלא משום דהך קושיא היא מיניה וביה פריך לה תחילה:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה