אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף יד

דף יג

ואת"ל פליגי בקושי' דרבי זירא ובפירוק' דאביי פליגי משמע דרבי זירא לא קבל שינוי' דאביי וסבירא ליה דלא קשיין אהדדי דברייתא דרשב"א דפטור איירי במיוחדת לזה ולזה לפירות אף על גב דאינה מיוחדת לשוורים ובריי' דרב יוסף איירי דאינה מיוחדת לא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד. ולכך קאמר ואם תמצא לומר פליגי בקושי' דרבי זירא וכו' דלא פליגי אלא במיוחדת לפירות ולא לשוורים אבל במיוחדת לפירות ולשוורים מודה רב חסדא דפטור ובלא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד מודה רבי אלעזר דחייב ולאפוקי ממאי דסלק' דעתן מעיקרא דבכל מילי פליגי והתוספות כתבו לעיל דבתחילת הסוגי' נמי הוה סבר דלא פליגי אלא במיוחדת לפירות ולא לשוורים ואין נראה דאם כן רב חסדא אמאי לא מפרש לה למתניתין כדמפרש לה רבי אלעזר ויפרש רשות המזיק והניזק במיוחדת לפירות ולשוורים דמודה רב חסדא דפטור ורבי אלעזר נמי אמאי לא מפרש מתניתין כדמפרש לה רב חסדא ויפרש רשות הניזק והמזיק דלא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד דמודה רבי אלעזר דחייב לכך נראה דסתמא דש"ס לא אסיק אדעתיה כלל שיש לחלק בין חצר מיוחדת לזה ולזה לבין חצר שאינה מיוחדת לא לזה ולא לזה והוה סבר דבכל מילי פליגי ולכך הוצרך ש"ס לפרושי לעיל מתניתין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והוה סבר דברייתות פליגי אהדדי אלא דבתר הכי בזמן רבי זירא ואביי היה נראה להם דוחק למימר דפליגי ולכך קאמר קשיין אהדדי ומוקי להו אביי דהא דרב יוסף במיוחדת לפירות ולא לשוורים וכי תניא ההיא במיוחדת לפירות ולשוורים ורבי זירא מוקי לה ההיא במיוחדת. לפירות ולא לשוורים וההיא דרב יוס' דלא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד כדפי' וקאמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא השתא דאמרי רבי זירא ואביי דמתניית' לא פליגי דמפלגי בין היכא דמיוחדת לפירות וכו' מי נימא דאמוראי נמי לא פליגי דאיכא נמי לחלק בהכי והשיב לו אין דלא פליגי כלל ואת"ל דפליגי לא פליגי אלא בחד מילתא במיוחדת לפירות ולא לשוורים והיינו בקושי' דרבי זירא וכו' אבל בשאר מילי מודו ולא כדסלקא דעתך דסתמא דש"ס דפליגי בכל מילי ואם כן לפי המסקנא דהשתא לא פליגי רב חסדא ורבי אלעזר בפירושא דמתניתין כלל דרב חסדא מצי לפרש לה כר' אלעזר וכן איפכא:

פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה מה שפי' רש"י ז"ל בזה כבר הקשו עליו התוספות דנראה דוחק לפרש שכן אירע שפרה הזיקה טלי' ברשות הניזק וטלית שהזיקה פרה ברשות הרבים ועוד דמתניתין היא לקמן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה וכו' ודוחק לומר דתני והדר מפרש מדלא קאמר ש"ס הכי כדאמר לעיל גבי נכסים שהן של בני ברית וגבי נכסים המיוחדים. ורבינו תם ז"ל פירש דאין אומרין תצא פרה בטלית בא לאשמעינן דלא כרבי עקיבא וזה דוחק דאם כן תיקשי סתמא דמתניתין דהכא אסתמא דפרק המניח דמוקי לה לקמן כרבי עקיבא ואין סבר' לומר דתנינ' להא דתנו רבנן לא קאי אלא אהא דקתני אין אומרין תצא טלית בפרה בלבד ונראה כגירסת הספרים דגרסי פרה שהזיקה טלה וטלה שהזיקה פרה וברשות הרבים איירי והכי קאמר שום זה דנזקין לא יהא אלא בכסף שאם הזיקו שני בעלי חיים זה את זה והאחד שוה יותר מחבירו כגון פרה וטלה שהזיקו זה את זה לא אמרינן כיון דזהו בעל חיים כמו זה כי הדדי נינהו ושמין היזק זה כנגד היזק זה שאם הוזקו שוה בשוה כגון שנשבר רגלו של כל א' מהן יצא זה בזה אע"ג דאין הטלה שוה כמו הפרה ואם הוזק א' מהן בגופו יותר מחבירו וכגון שזה נפחת' חצי גופו וזה נפחת' רביע גופו יוצא רביע ברביע ומשלם לו פחת רביע גופו אלא שמין כמה שוה נזק זה דינר וכמה שוה נזק זה שני דינרין יוצא דינר בדינר ומשלם לו דינר והיינו דקאמר תנינא להא דת"ר פרה שהזיקה טלה וכו'. והשתא מתניתין דהמניח לא שמעינן הך מילתא דאיכא למימר דהא דקתני משלמין במותר היינו מה שנפחת' גופו של זה יותר ממה שנפחת גופו של זה קאמר. וכן משמע קצת דטלה איירי מדקתני שהזיקה פרה דמשמע שהזיקה במתכוין ובטלית לא שייך למיתני הכי דהוה ליה למימר וטלית שהזיק בה פרה והרא"ש ז"ל פירש דאיירי בחצר המיוחדת לזה ולזה לשוורים ולא לזה ולא לזה למטלטלין אלא לחד וכן כתב בשולחן ערוך סימן שפ"ט חצר שהיא של שניהם לשוורים ולאחד מהן לשאר דברים והכניס בה טליתו וכו' ולפי מה שפירשתי אין לדין זה עיקר בגמרא:

והתניא ישיב לרבות שוה כסף מגופיה דקרא דכתיב בהדיא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו לא מצי פריך דאיכא למימר דתנא לא איירי בכסף דפשיטא דנזקקין לכסף כיון דמפורש בקר' והא דקתני שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריו' לבד מכסף קאמר:

שמע מינה לוה ומכר נכסיו כו' פי' רש"י ז"ל והא קיימא לן דאתי מלוה וטריף ותימא אי נזקין כמלוה בשטר הוא לא הוה ליה למימר ש"מ כו' אלא ה"ל למיפרך והתנן המלוה חבירו בשטר וכו' כמ"ש התוספות ומה שכתבו התו' בשם ר"ת דפריך ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהם מן התורה וכו' הוא דוחק דא"כ עיקר חסר מן הספר ועוד יש לדקדק דה"ל למימר בפני ב"ד פרט למכר נכסיו ותו לא מאי איצטריך למימר ואח"כ הלך לב"ד ובתר הכי נמי הוה ליה למימר ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהן. ונראה לפרש דודאי סבירא ליה דנזקין כמלוה בשטר הוא והכי קאמר בפני בית דין פרט למוכר נכסיו ואחר כך הולך לב"ד דאע"ג דנזיקין כמלוה בשטר הוא אפי' הכי לא גבי ממשעבדי אלא אם כן עמד בדין קודם שמכר נכסיו אבל מכר נכסיו תחילה ואחר כך הולך לב"ד לא דתרתי בעינן שטר ועמידה בדין אבל שטר לחודא לא מפק' לקלא וכן מלוה על פה אע"ג דעמד בדין לא מפיק לקלא ולהכי פריך שמע מינה לוה ומכר נכסיו ואחר כך בא לב"ד אין ב"ד גובין וכו' כלומר ש"מ דהא דתנן המלוה חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים איירי דוקא שעמד בדין תחילה ואחר כך מכר לוה נכסיו כדקתני הכא בפני ב"ד אבל לוה ומכר נכסיו ואח"כ תבעו לדין לא דשטר לחוד' לא מפק' לקלא והא קיימא לן דשטר לחוד' מפק' לקלא:

פרט לב"ד הדיוטות ואע"ג דמתניתין לא איירי בקנסו' למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו כתבו התוספות דמכל מקום נרמז לנו התנא וכו' ועוד נראה דהא לעיל קאמר כשהזיק חב המזיק לאתויי קרן ולרב פפא דאמר בסמוך פלגא נזקא ממונא י"ל דס"ל כמ"ד מבעה זה אדם ואיירי מתני' שפיר בקנסות:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה