תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף יג
רבינא מתני לה אסיפ' וא"ת מאי נפקא מינה בין לישנא קמ' ללישנא בתר' לענין דינא וי"ל דנפקא מינה טובא דללישנא קמא כיון דאמרינן דבכור מסתבר למימר דממון בעלים הוא טפי משלמים צריך לומר דתנא קמא דאמר משמיה דבן עזאי לרבות את השלמים ס"ל דכל שכן בכור דממון בעלים הוא וא"כ אבא יוסי דפליג אתנא קמא וקאמר דלא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד צ"ל דבכור דוקא קאמר כיון דמסתבר דלית ביה סמיכה ותנופה אבל שלמים כיון דטעונים סמיכה ותנופה לאו ממון בעלים הן. ולפי זה אי קיימא לן כתנא קמא המקדש את האשה בבכור מקודשת כיון דממון בעלים הוא אבל ללישנא בתרא כיון דאמרינן דשלמים מסתברי למימר דממון בעלים נינהו טפי מבכור צריך לומר דאבא יוסי דאמר לא אמר בן עזאי אלא בבכור ס"ל דכ"ש בשלמים וא"כ תנא קמא דפליג ואמר משמיה דבן עזאי לרבות את השלמים סביר' ליה דשלמים דוקא קאמר כיון דלא קדש מרחם אבל בכור דקדוש מרחם לא ולפי זה אי קיימא לן כתנא קמא המקדש את האשה בבכור אינה מקודשת כיון דממון גבוה היא ואי קיימא לן כאבא יוסי נפקא מינה בין הנך לישני לענין מקדש בשלמים מיהו לישנא קמא עיקר כיון דלישנא בתרא סליק בקושיא ואם כן בין לתנא קמא ובין לאבא יוסי כהן המקדש את האשה בזמן הזה בבכור מקודשת אליבא דרבי יוסי הגלילי:
וליתני דהדיוט קשיא נראה דכיון דסליק בקושיא לכך לא קאמר ש"ס למעוטי מאי פי' פשיטא דחייב בהדיוט אלימא למעוטי דהקדש תנינא לקמן בפרק שור שנגח ד' וה' שור ישראל שנגח לשור הקדש פטור תנא והדר מפרש כדאמר ש"ס בסמוך אהא דתנן נכסים שהן של בני ברית ונכסים המיוחדין אלא דלא חש ש"ס לפרש מילתא דרבא כיון דסליק בקושי':
אי אליבא דרבנן פשיטא כתבו התוספות ועוד קשה מנא ליה לש"ס דלרבנן בתם משלם בעל השור מחצה ובעל הבור פטור דלמא בתם בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה וכו' נראה דלאו קושיא היא דמשמע ליה דאידך ברייתא דמייתי ש"ס לקמן בפרק הפרה רבי נתן אומר בעל הבור משלם שלשה חלקים ובעל השור רביע דמוקי לה בתם אהא דאמרו רבנן בע' השור חייב ובעל הבור פטור קאי דס"ל לרבנן דבין בתם בין במועד בעל השור חייב בתם כדינו במועד כדינו ובעל הבור פטור לעולם ואתי רבי נתן ופליג עלייהו ומחלק בין תם למועד והכי משמע בהדיא בתוספתא דמכילתין בפרק ששי דקתני התם שור שדחף את חבירו ונפל לבור ומת בעל השור חייב ובעל הבור פטור ר' נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה בתם בעל הבור משלם שלשה חלקים ובעל השור רביע משמע דרבנן נמי בין בתם בין במוע' איירי דומיא דרבי נתן דקאי עלייהו:
פשיטא הא אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמי מהאי פי' הא אמרי כי ליכא לאישתלומי מבעל הבור לא משתלם מבעל השור כמו שכתבו התוספות וכן עיקר והשתא אתי נמי שפיר לישנא דכי ליתא לאישתלומי מהאי דקאמר דלפי' רש"י ז"ל כיון דבעל השור משלם מחצה לא שייך למימר דליכא לאישתלומי מיניה דתשלומי חצי נזק דתם כיון דלא חייביה רחמנא טפי תשלומין גמורין הן כתשלומי נזק שלם דמועד מיהו קשה בסמוך דקאמר ואי אליבא דרבי נתן הא אמר כי ליכא לאישתלומי מהאי ועל כרחך אבעל השור קאי וא"כ אמאי קאמר דליכא לאישתלופי מיניה הא כיון דלא חייב רחמנא לתם טפי מחצי נזק השתא דבעל השור ובעל הבור שותפין נינהו דתרוריהו בהדדי אזקי כי משלם בעל השור רביע נזק תשלומין גמורין הן ולא שייך למימר דליכא לאישתלומי מהאי לכך נראה כגירס' ספרים ישנים דגרסי הא אמר אע"ג דאיכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי פי' דכיון דבשור מועד סבירא ליה דבעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה אם כן השתא דתם הוא ומשלם רבעא תשלומין גמורים הן ושפיר איכא לאישתלומי מינה ואיכא למימר דלא שקיל מבעל הבור אלא מחצה וריבע' מפסיד אפילו הכי קאמר דמשתלם מהאי דשקיל מבעל הבור שלשה חלקים כל שכן הכא דליכא לאישתלומי מאימוריהן דשקיל מבשרן:
רבינא אמר למעוטי נגח ואחר כך הקדיש נגח ואחר כך הפקיר ואם תאמר השתא נמי תיקשי נגח ואחר כך הפקיר ליזיל ולייתיה והטור בסי' ת"ו כתב היו לו בעלים בשעת נגיחה והפקירו קודם שעמד בדין פטור מיהו דוקא אם זכה בו אחר אבל אם חזר וזכה בו חייב וכ"כ בש"ע משמע דס"ל דהשתא נמי בשקדם אחר וזכה בו איירי ולא משמע כן דאם כן לא הוי דומי' דנגח ואחר כך הקדיש דאיירי שעדיין הקדש הוא ואין לו בעלים הכי נמי נגח ואחר כך הפקיר ועדיין הפקר הוא קאמר לכך נראה דהא דרבינא ודאי כשעדיין הפקר הוא איירי ובשור המועד ששוה מנה שנגח שור שוה מאתים איירי דכי נמי אזיל ומייתי ליה אכתי יש לו מנה גבי בעלים דמועד משלם מן העליה וקמ"ל דכיון שהפקירו הבעלים קודם שעמד בדין פטורין מההיא מנה דאף על גב דבשעת נגיחה הוה ליה בעלים כיון דבשעת העמדה בדין לית ליה בעלים פטור דבעינן שתהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד אבל לעיל איירי דבשעת נגיחה הפקר הוא ולית ליה בעלים לאישתלומי מנייהו לכך פריך שפיר ליזיל ולייתיה:
כגון שקבל עליו שמירת גופו וכו' כתבו התוספות איפכא לא מצי למימר וכו' דלא שכיח הוא ועוד נראה דלא קאמר איפכא משום דהשתא דמוקי לה דאזקיה תורא דמשאיל לתור' דשואל וכשקבל עליו שמירת גופו ולא שמירת נזקיו ניחא דדכוותיה בשומר חנם איכא נמי לאוקמי בכי האי גוונא דאזיק תורא דמפקיד לתורא דנפקד וכשקבל עליו שמירת גופו ולא שמירת נזקיו והוי שפיר שואל דומי' דשומר חנם אבל אי הוה מוקי לה בדאזיק תורא דשואל לדמשאיל וכשקבל עליו שמירת נזקיו ולא שמירת גופו לא הוי דומי' דשומר חנם דדכוותיה בשומר חנם היכא דאזקיה תור' דנפקד לדמפקי' אין אנחנו צריכין לומר דלא קבל עליו שמירת גופו דאפילו בסתמא נמי אין צריך לשלם כולי תורא הואיל ואינו חייב באונסין ואם כן לא מיתוקמ' שואל ושומר חנם בחד אוקימתא ונראה דלהכי פריך אשואל אלימא דאזקיה תורא דמשאיל וכו' ולא פריך הכי אשומר חנם דתני ברישא אלימא דאזקיה תורא דמפקיד לתורא דנפקד לימא ליה אלו אזיק בעלמא בעית לשלומי שהרי שמירתו עליך השתא כו' אלא ודאי משום דאיכא לאוקמי דאזקיה תורא דנפקד למפקיד דכיון דשומר חנם לא מחייב באונסין לא שייך למיפרך לימא ליה אלו איתזיק מעלמא בעית לשלומי כולי פורא וכו':