תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף יב
אמר ליה רבא לרב נחמן הא עולא וכו' אע"ג דרב' גוביה משמע דאית ליה נמי דעבדא כמטלטלי דמי מדאמר לעיל עשה עבדו אפותיקי ומכרו ב"ח גובה הימנו ואי כמקרקעי דמי אפי' לא עשאו אפותיקי נמי ב"ח גובה מן הקרקעות שקנו הלקוחות י"ל דלעולם אית ליה דעבד' כמקרקעי דמי קמ"ל דאפי' במלוה על פה דלא גבי ממשעבדי אפי' הכי בעבד אם עשאו אפותיקי גובה הימנו וכן כתבו התו' בפ' חזקת הבתים והטעם כתב הרא"ש ז"ל בתשובה שהעב' מגיד לכל שעשאו רבו אפותיקי והיה להם ללקוחות ליזהר והיינו דקאמר דאית ליה קלא אבל ממקרקעי לא גבי מלוה על פה אפי' עשאה אפותיקי דלא שייך האי טעמא. ולפי זה מה שכתב בש"ע סי' ק"י עשה ב"ד אפותיקי אפי' בסתם ומכרו ב"ח גובה ממנו מפני שיש לו קול אפי' במלוה על פה נמי איירי וכן כתבו המפרשים עשה עבדו אפותיקי אפילו בעדים בלא שטר גובה הימנו ודלא כהרב המגיד שכתב בפ' י"ח ממלוה על המפרשים פי' וכגון שהמלוה בשטר שאם המלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות:
הא קיימא לן דלא בעינן צבורין מגופא דברייתא הוה מצי למידק דכיון דבאין עומדין לתוכה איירי ואפי' הכי קתני דבמטלטלין קנה אלמא דבעינן צבורין כמ"ש התו' ורש"י ז"ל כתב לעיל הכי גרסינן בקרקע לא קנה עבדים משמע דבספרים ישנים הוה גרסינן לעיל בקרקע קנה עבדים ולהך גירס' צריכא לומר דבתר הכי הוא גרסינן איפכא והתני' החזיק בקרקע לא קנה עבדים הכא בעומדין בתוכו ולפי גירס' זו ניחא דלא מצי למידק מגופה כיון דברייתא דהכא בעימדין לתוכה איירי דאיכא למימר דבמטלטלין נמי לא קנה אלא בעומדין לתוכה. ויש לדקדק אמאי מחק רש"י ז"ל גירס' זו וליכא למימר משום דאי רישא דברייתא בעומדין בתוכו איירי א"כ סיפא נמי דקתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין בעודן עליו איירי דומיא דרישא ובסמוך משמע דברייתא דהכא לא מיתוקמ' אלא כשאין המטלטלין עליו הא ליתא דהא עודן עליו לא מהני' אלא בכפות וא"כ שפיר איכא למימר דברייתא דהכא נמי בעודן עליו איירי ובדלא כפות ולכך לא קני וי"ל דאי גרסינן החזיק בקרקע קנה עבדים אם כן צריך לומר דהא דקני היינו מחמת דחשיב כמחובר ולא מטעם אגב דקרקע אין נקנית אגב קרקע כמו שכתבו התוספות ואם כן לא הוי רישא דומיא דסיפ' דהא דקתני סיפא החזיק בקרקע קנה מטלטלין וכו' מטעם אגב הוא:
התם סדנא דארעא חד הוא ללישנא דעבד' כמטלטלי דמי והחזיק בקרקע קנה עבדים מטעם אגב הוא הטעם פשוט הוא דיש לחלק בין מטלטלי דניידי למטלטלי דלא ניידי כיון דקנין אגב מערים בצורות ילפינן לה והתם כסף וזהב ומגדנות כתיב דלא ניידי אבל עבדים כיון דניידי אי עומדין בתוכו אין אי לא לא לכך לא הוצרך ש"ס לפרש טעמא אבל להך לישנ' דעבד' כמקרקעי דמי והחזיק בקרקע קנה עבדי' לא מטעם אגב אלא משום דחשיב כמחובר כמו שכתבו התוספות הוצרך ש"ס לפרש טעמא דמאי שנא קרקע דניידי ממקרקעי דלא ניידי וקאמר דשאני מקרקעי דניידי דכיון דסדנ' דארע' חד הוא כאלו החזיק בכולן דמי:
ומחיים מי אמר התוספות קצרו דבריהם בהך סוגי' והכי פירוש' תימא מאי קס"ד אי מחיים לא אמר כל שכן לאחר שחיטה וא"כ בלאו הך שינוי' תיקשי כיון דרבי יוסי סבר דקדשים קלים ממונו הם נהי דמחיים קאמר לישנא הא רבי יוסי הגלילי הא רבנן ואין לומר דאי לאו הך שינוי' איכא למימר דניחא ליה לרבינא לאוקמי הא דרב נחמן כרבי יוסי ולהכי מוקי לה דברי רבי יוסי במידי דלא חזי להקרבה אבל השתא דקמפלגת בין מחיים לאחר שחיטה מכלל דמחיים אפילו בחזי להקרבה ס"ל לרבי יוסי דחשיב ממונו דומיא דלאחר שחיטה ואם כן על כרחך לא אתי' הא דרב נחמן כרבי יוסי אלא כרבנן ולכך פריך לישני הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן דהא שינוי' דרבינ' ליתא דאם כן כי פריך מבכור לסייעי' משלמים וכו' וי"ל דה"פ ומחיים מי אמר במתנת כהונה וכו' פי' דאי לאו הך שינוי' איכא למימר דניחא ליה לאוקמי הא דרב נחמן כר' יוסי ולהכי מוקי ליה בבכור בחוצה לארץ דהשתא אתיא שפיר כוותיה דלרב נחמן לא הוי ממון גבוה אלא בדאיכא תרתי דחזי להקרבה ומתנות כהונה ורבי יוסי נמי מודה בהכי דלא קאמר דהוי ממונו אלא בחד' דבכור דנקט בחוץ לארץ איירי דאע"ג דמתנות כהונה הוא לא חזי להקרבה ושלמים דנקט בחלק בעלים קאמר דאע"ג דחזי להקרבה לאו מתנות כהונה הוא אבל השתא מדלא משני מתנות כהונה שאני דההיא מתניתין על כרחך במתנות כהונה ובדחזי להקרבה איירי מדנקט המקד' בחלקו וכו' וא"כ ה"ל לשנויי דרבי יוסי לא קאמר דהוי ממונו אלא בחדא ולא הוה צריך לחלק בין מחיים לאחר שחיטה אלמא ס"ל דלרבי יוסי הוי ממונו אפי' במתנות כהונה דחזי להקרבה וא"כ לא מיתוקמ' הא דרב נחמן אלא כרבנן ולא כרבי יוסי לכך פריך לישני הא רבי יוסי וכו' כיון דשנוי' דרבינא לית' וזהו שכתבו התוספת בסמוך ואם איתא לישני ליה פי' ואם איתא דמחיים הוי ממונו לרבי יוסי הגלילי אפילו במתנת כהונה דחזו להקרבה לישני ליה וכו' והיינו כדפי':