אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף יא

דף י

אין שמין לא לגנב ולא לגזלן כתבו התו' פי' הקונטרס אין שמין הנבלה והשברי' לבעלים וכו' ואע"ג דקיימא לן וכו' לכך מייתי פי' הקו' לאפוקי מפי' רשב"ם ז"ל שכתבו התוס' בפ' שואל דשמואל דהכא סבירא ליה דבגנב וגזלן נמי שמין השברים לנגזל והא דקאמר אין שמין אפחת קאי שאם נפחתו השברים אצל הגנב והגזלן משעת שבירה עד שעת העמדה בדין אין שמין הפחת לנגזל דלדידיה הא דקיימא לן ישיב לרבות שוה כסף ככסף ואפי' סובין אגנב וגזלן נמי קאי ולפי' רש"י ז"ל קשה קצת מהא דאמר לעיל דמה שהגנב והגזלן משלמין ממיטב ילפינן להו מנזקין בג"ש דתחת נתינה וא"כ מהיכא תיתי דתשלומין דידהו יהיה חמיר טפי מתשלומי נזקין ואי משום דכתיב אשר גזל כעין שגזל וחיים שנים ישלם ולא מתים א"כ דרשה גמורה היא גז"ש דנתינה לשלם ממיטב בגנב וגזלן למה לי דכיון דבעי שלומי חיים וכעין שגזל היינו מיטב אבל לפי' רשב"ם ז"ל ניחא דשאני נזקין דהוה לניזק למכור הנבילה קודם שנפחתה כמ"ש התו' לעיל אבל בגנב וגזלן אין הגזלה והגניבה ביד הנגזל אחר שהעמידו בדין לכך ואין שמין הפחת מיהו כפי' רש"י ז"ל קיימא לן דהכי משמע פשטא דשמעת' וכירושלמי שהביאו התוס':

וגזרה מקצתה אטו כולה כתבו התו' לאו דוקא אטו כולה אלא י"ל דאטו רובא קאמר וזה דוחק דנהי דבכל דוכתי רובא ככולא דמי מ"מ כיון דלא שייך למיגזר אטו כו' לא הוה נקט ש"ס כולה במקום רובא ועוד קשה דשליא שיצתה מקצתה בין רובה בין מיעוט' משמע דרוב' נמי מקצתה קרי ליה מדקאמר לעיל שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני דמקצת בכל מקום לאפוקי כולה אתי ולא רובא כמו מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין מקצתן רעבין ומקצתן שבעין דפרקי אבות ובריש פ"ק דפסחים קרי ליה בהדיא לרובא מקצת גבי הא דקאמר וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה וכו' וכן משמע מדלא נקט שליא שיצתה מיעוטה אסורה וא"כ למאי דבעי למימר דיש מקצת שליא בלא ולד צ"ל דרוב שליא נמי קאמר דאפי' ביצתה רוב שליא איכא ספק ספקא דלמא לא נפק' כלל ודלמא לא נפקא רובא וא"כ על כרחך גזרה מקצתה אטו כולה דוק' קאמר לכך נראה כפי' רש"י ז"ל ומה שכתבו התו' דאיך נוכל לטעות להתיר כולה שגם ביציא' מקצתה היוצא אסור וכו' לא ידענ' מאי קושיא דהא רש"י ז"ל כתב בהדיא דאתו למימר אין כאן ולד ואם חזרה לפנים תשתרי בשחיטת האם ואי עיקר קושייתם דאמאי קאמר גזרה מקצתה אטו כולה ולא קאמר גזרה מה שבפנים אטו מה שבחוץ דאתו למימר אין כאן ולד ואם חזר לפנים מה שבחוץ שרי בשחיטת האם הא ודאי לית' דש"ס עדיפ' קאמר דגזרינן אטו איסור דאורייתא ודאי דהיכא דנפקא כולה אסורה מדאורייתא בלי ספק אבל ביציאת מקצתה השתא דבעי למימר דיש מקצת שליא בלי ולד אין היוצא אסור מדאורייתא אלא מספק שמא נפק הולד באותו מקצת ומה שכתבו עוד דאי גזרינן אטו כולה באשה נמי לגזור כבר תירץ רש"י ז"ל דהתם ליכא למיגזר אטו כולה דהא קחזו דמכי נפק ולד בשני מטמאינן לה ואין להקשות לפי' רש"י ז"ל היכא דנפקא כולה וחזרה אמאי נקט מתניתין טעמא דאסור' משום דההיא ודאי סימן ולד באשה כו' בלאו הכי נמי תיפוק ליה דאסורה דכיון דנפקא כולה אינה ניתרת תו בשחיטה דכאבר מן החי דמיא הא ליתא דאע"ג דנפקא כולה אי לאו משום ולד שליא עצמה הוה מותרת בשחיטה כשחזרה כדאשכחן גבי בני מעים שאם יצאו הדקין לחוץ וחזרו מאליהן כשרה ומותרין:

מאי קמ"ל דהא פשיטא דבספקא דאורייתא אזלינן לחומרא אלא ודאי הא קמ"ל דלא תימא דיש מקצת שליא בלא ולד והוי ספק ספיקא תנינא כו':

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה