אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף ח

דף ז

הכי גרסינן בספרים ישנים וא"א אידי ואידי כשהיתה לי' עידית ומכרה ולא קשיא הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא והא דלא שויא בינונית שלו כעידית דעלמא פי' והא דקתני ניזקין וב"ח בבינונית דלא שויא וכו' ואע"ג שכבר נשתעבדו לו לניזק עידית שמכר אפי' הכי לא מצי טריף להו דמצי למימר הנחתי לך מקום דאע"ג דדיניה בעידית ולא בבינונית אפי' הכי מצי למימר הכי כדאמרינן לקמן אלא שהתוספות כתבו הכי גרסינן אידי ואידי כשלא היתה לו עידית ומכרה. ולפי גירסת ספרים ישנים אתיא שפיר הא דגרסינן בסמוך ואיבעית אימא אידי ואידי כשהיתה בינונית שלו כעידית דעלמא דהא קרי ליה בינונית משום דקאי אהא דקאמר אידי ואידי כשהיתה לו עידית ומכרה ומיתוקמא נמי שפיר ההיא דקתני ניזקין וב"ח בבינונית למ"ד בשלו הן שמין כיון דהוה ליה עידית ומכרה:

מכרו לאחד מיבעיא והא דלא משני דלא זו אף זו קתני נראה דלא שייך לשנויי הכי אלא היכא דקתני תרי בבי דאיכא למימר דבתרי זימני קתני להו מעיקרא קתני בבא קמייתא דקילא לחוד משום דאכתי לא הוי אסיק אדעתיה למיתני אידך בבא דחמיר' טפי ובתר הכי תני בבא שנייה ובבא ראשונה לא זזה ממקומה אבל הכא כיון דחד בבא הוא משמע דבחד זימנא קתני להו לכך פריך שפיר דכיון דמעיקרא אסיק אדעתיה דבשלשה בני אדם נמי דינא הכי ליתני מכר לשלשה בני אדם לחוד ולא ליתני מכר לאחד כלל:

אי הכי בנזקין נמי נימא הכי פי' רש"י ז"ל אי בעי למשקל בינונית שקל וכו' ואין הלשון משמע כן דמשמע דפריך דבנזקין נמי נימא מהדרנא שטר' דזיבורית למרא ויגבו מן הזיבורית קאמר ועוד דאי לא מצי למימר ליה מהדרנא שטרא דזיבורית משום דא"ל לכי תיהדר אם כן מאי קאמר לעיל דא"ל אי שתקיתו וכו' ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה והא כתובת אשה השתא נמי בזיבורית ואם כן תימא ליה לכי תיהדר. והתוספות כתבו דכיון שאין מפקיע כחה לא מצי למימר הכי וזה דוחק לכך נראה דפרי' בנזקין נמי נימא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ויגבו מזיבורית וכן כתב הרא"ש ז"ל ולא אמרינן לכי תיהדר דכל מה שהאדם יכול לעשות הרי הוא כעשוי והוא הדין דהוה מצי למיפרך מבעל חוב אלא רבותא פריך דאפילו נזקין דדינו מן התורה בעידית לימא הכי כן כתבו התוספות בפ' שני דייני גזירות וכ"כ הרא"ש ז"ל. ועוד נראה דלהכי פריך ט מנזקין משום דעד השתא בנזקין איירי דמעיקרא כי פריך ליתו כולהו וליגבו מעידית בעי למימר דאשה וב"ח ליגבו מעידית כמו נזקין ומשני דשאני אשה וב"ח מנזקין משום דא"ל אי שתקיתו וכו' לכך פריך אי הכי בנזקין נמי דמ"ש נזקין מאשה וב"ח מיהו תימה דאם כן בסמוך דאמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וכו' רצה מזה גובה רצה מזה גובה אמאי גובה מלוי נימא מאי מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ושמעון הוה מצי לדחותו אצל זיבורית משום דמצי למימר מהדרנא שטרא דזיבורית למריה דליכא למימר לכי תיהדר כמ"ש התו' בסמוך דהא כל מה שיכול לעשות כעשוי דמי וכיון דשמעון מצי לדחותו אצל זיבורית לוי נמי מצי לדחותו אצל זיבורית דשמעון ובפרק מי שהיה נשוי כתבו התוספות דהא דרבא דאמר רצה מזה גובה איירי נמי ביתמי ודוחק הוא מדנקט סתמא ולא מפרש דבריו על כן נראה דהך סברא דמהדרנא שטרא למרא לפי האמת לאו סברא היא דאע"ג דמעיקרא בעי למימר דטעמא משום דא"ל אי שתקיתו נכו' ואי לא מהדרנא כו' מ"מ לפי המסקנא דטעמא משום דמצי למימר אי אפשי בתקנת חכמים הדר ביה תלמודא וס"ל דלאו סברא היא כלל למימר הכי ולהכי קאמר רבא רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכן משמע בהדיא מדברי רב אלפס והרמב"ם ז"ל שכתבו סתמא דטעמא דכולן נכנסו תחת יד בעלים משום דאיירי שלקח עידית באחרונה ומצי למימר אי אפשי בתקנת חכמים ולא כתבו דדוקא ביתמי איירי משמע דאפילו אם המוכר קיים נמי דינא הכי משום דלא אמרינן הך סברא דמהדרנא שטרא וכן כתב הרשב"א ז"ל הביאו בב"י דלפסק הלכה לא אמרינן אי שתקת לגרועי מדינא קמא ומה שכתב לגרועי מדינא קמא אתי לשנויי דלא תיקשי. דבסוף כתובות גבי מי שאבדה לו דרך שדהו קאמר תלמודא דמצי למימר אי שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו לכך כתב לגרועי מדינא קמא כלו' דשאני הכא משום דכשהיו מעיקרא כל הקרקעות ביד המוכר הוו ניזקין בעידית וב"ח בבינונית לכך לא מצי השתא לגרועי כחייהו מדינא קמא בהך סברא אבל התם כשהיו הקרקעות ביד המוכר נמי לית ליה דרך שכל אחד היה דוחהו אצל חבירו וכן משמע מדברי מהרי"ק בש"ע סימן קי"ט וכן נראה עיקר ודלא כמו שכתב בהג"ה שם אבל אם המוכר חי עדיין דיוכל להחזיר שטר הזיבורית למוכר וכו':

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה