אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף ד

דף ג

סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אעבד ואמה מדלא נקט עבד ואשה צריך לומר דקאי אמתניתין דסוף מסכת ידים כמ"ש התו' והכי איתא התם אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים מה אם שורי וחמורי שאני חייב בהן מצות אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקין אמרו להן לא אם אמרתי בשורי וחמורי שאין בהן דעת תאמרו בעבד ואמה שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם ותימה כיון דידע רישא דמתניתין מסתמא ידע נמי סיפא וא"כ מאי מייתי מינה כמ"ש התו' ומה שתירצו נראה לכאורה דוחק. ועוד קשה דמה הוצרך רב אשי למימר לאו טעמא רבה אית בהו הוה ליה למימר לאו טעמא אית בהו ומה הוצרך נמי להוסיף אמתניתין ולמימר ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום לכך נראה דקא סלקא דעתך דעבד ואמה דפטירי משום דרשה נפקא לן דהך טעמא דשמא יקניטנו לאו טעמא מעליא הוא דמלתא דלא שכיחא הוא ולא הפסד מרובה הוא ולא שייך למיפטר בעלים מהך טעמא ותשובת פרושים לצדוקים דחייה בעלמא הוה דומיא דהנך דקאמר התם אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי קודש מטמאים את הידים וכו' אמר להן ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד וכו' והך תשובה דר' יוחנן דחייה בעלמא הוה כמו שפירש הרמב"ם ז"ל שם שלא השיב להן האמת וכן הא דקאמר התם אומרים פרושים קובלים אנו עליכם צדוקים שאתם כותבים את המושל עם השם בדף דחייה בעלמא הוא וקאמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו פי' דטעמא דשמא יקניטנו דהתם לאו דחייה הוה אלא טעם אמת הוא דודאי מילתא דשכיח' והפסד מרובה הוא ואם כן אין לך טעם גדול מזה דאי מחייבת ליה נמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום:

למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא כתבו התוס' ושמואל ס"ל דלא הוה ליה לאשמעינן בסיפא כיון דלא אשמעינן שום חידוש וכו' ועוד נראה דשמואל ס"ל דשן ורגל וקרן שאני דאע"ג דתני להו ברישא איצטריך למתני סיפא לאשמעינן דאע"ג דכולהו נזקי בהמה נינהו אפ"ה לענין הדין הן חלוקין דיש מהן תמין ואין משלמין אלא חצי נזק מגופן ויש מהן מועדין ומשלמין נזק שלם מן העליי' אלא אדם למה ליה למיתני בסיפא ואי אתי לאשמעינן דאדם מועד מתחילתו הוא זהו מילתא דפשיטא כיון דבן דעת הוא מה לי פעם ראשונה מה לי פעם שלישית ורביעית:

ואימא מבעה זה מים כתבו התוספות וא"ת והיכן כתיב מים בתורה וי"ל מושלח וכן הוא אומר ושולח מים וכו' ועוד י"ל דבור יתירא כתיב כמ"ש התו' לעיל דהוה. מצי למיכתב כי יפתח איש כי יכרה איש בור למה כתיב בור בור ואיכא למימר דבור יתירא למים הוא דאתא דסתם בור יש בו מים מדכתיב והבור רק אין בו מים ואתי לאשמעינן דאפי' אין הבור עמוקה עשרה אלא שבעה אם יש מהן שלשה טפחים מים חייב משום הבלא דבפרק הפרה קאמר בור שמונה ומהן שני טפחים מים חייב דמיא מוסיף הבלא וכל טפח דמים כתרי דיבשה דמו וקאמר התם איבעיא להו בור תשעה ומהן טפח אחד מים מהו וכו' בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים מהו תיקו ואם כן איכא למימר דקרא אתי לאשמעינן דבור תשעה ומהן טפח אחד מים אי נמי בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים נמי חייב משום הבלא דבין לרב בין לשמואל בור שחייבה עליו תורה משום הבלא הוא אלא דלשמואל משום חבטה נמי הוא כדאיתא בפרק הפרה:

תרי גווני אדם השתא הדר ביה ממאי דמשני מעיקרא דתנא דמתניתין תנא אדם וכל מילי דאדם דהא השתא קאמר דמבעה באדם דאזיק שור דוקא איירי ולא באדם דאזיק אדם דומיא דבור כדפי' רש"י ז"ל וא"כ צ"ל דתנא דמתני' באדם דאזיק אדם לא קמיירי ותדע דהדר ביה מדקאמר לקמן בשלמא לתנא דידן תנא מניינא למעוטי דר' אושעיא ואי אמרת דתנא אדם וכל מילי דאדם אם כן הנך דר' אושעיא נמי בכלל אדם נינהו ואפי' אם ת"ל דהן בשלמא אליבא דשמואל נקט ליה מ"מ לפי המסקנא תיקשי אליבא דרב מניינא דתנא דידן למעוטי מאי דליכא למימר למעוטי מסור ומפגל דכיון דתני אדם וכל מילי דאדם מסור ומפגל נמי בכלל אדם נינהו אלא צריך לומר דהדר ביה וכן משמע מהא דקאמר לקמן בשלמא לתנא דידן תנא אבות מכלל דאיכא תולדות ואי תנא אדם וכל מילי דאדם דתנא דידן נמי תיקשי תולדותיהן מאי נינהו:

אי הכי שור נמי ליתני תרי גווני אי אמרת בשלמא תנא אדם וכל מילי דאדם שור נמי תנא שור וכל מילי דשור אלא אי אמרת תרי גווני אדם דמבעה דמתני' לא מיירי בנזקי אדם דומיא דבור א"כ שור נמי לא איירי בנזקי אדם דומיא דבור ואם כן ליתני נמי שור דאזיק אדם:

תרי גווני אדם דמבעה דמתני' לא מיירי בנזקי אדם דומיא דבור לכך איצטריך למיתני אדם דאזיק אדם אבל קרן שן ורגל לא איצטריך למתני בשור דכולם בכלל שור נינהו:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה