תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף ג
סלקא דעתך אמינא אידי ואידי אשן פירש"י ז"ל ואי קשיא היכא מצי למימר אידי ואידי אשן ליכתוב חדא להיכא דלא מיכליא קרנא דליחייב תריץ אי מהאי קרא הוה אמינא האי אתי וכו' דבריו תמוהים דאם כן בסמוך דקאמר מהו דתימא אידי ואידי ארגל הא דאזיל ממילא הא דשלח שלוחי אמאי לא משני נמי כדמשני הכא מהו דתימא אידי ואידי ארגל והא דמכליא קרנא והא דלא מכליא קרנא דאי כתיב ושלח הוה אמינא דושלח אתי להיכא דכליא קרנא כדפי' רש"י ז"ל אבל לא מכליא קרנא לא קא משמע לן ובער ואם כן על כרחך ושלח אתא להיכא דלא מכליא קרנא וכן קשה איפכא אמאי לא משני הכא כדמשני בסמוך דמהו דתימא אידי ואידי אשן הא דשלח שלוחי והא דאזיל ממילא לכן נראה כמו שכתבו התוספות דהוה אמינא דוקא דשלח שלוחי וכן בסמוך אי לא כתיב אלא ובער הוה אמינא דוקא היכא דמכליא קרנא והשתא הנך תרתי מהו דתימא וכו' תרווייהו צריכין בין הכא בין בסמוך והא דלא נקט הכא אלא חדא משום דלא בעי לשנויי הכא אלא למאי איצטריך ושלח לשן כיון דובער אתיא לשן לכך קאמר דאיצטריך ושלח להיכא דלא מכליא קרנא ולא נחית השתא לפרושי אמאי לא כתב רחמנא ושלח לחודא וכן בסמוך לא נחית לשנויי אלא קרא דובער למה לי לרגל כיון דכבר כתיב ושלח:
דומיא דרגל כתבו התו' וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הני מילי באיסור' וכו' נראה דלא קשה מידי דאי אמרת בשלמא לחומרא מקשינן אתי שפיר דלא כתב לן רחמנא נמי היקישא או שום יתורא גבי קרן למילף מיניה נמי דאפי' אהיכא דלא מכליא קרנא או אזיל ממילא דמחייב דדוקא גבי שן איצטריך היקישא להיכא דלא כליא קרנא משום דלישנא דובער משמע דוקא דכליא קרנא וגבי רגל איצטריך היקישא להיכא דאזלא ממילא משום דלישנא דושלח משמע דוקא דשלח שלוחי אבל קרן דנפקא מכי יגח לא איצטריך שום היקישא כיון דסתמא כתיב ממילא אוקימנא קרא בכל ענין אלא אי אמרת לקולא מקשינן אם כן דכוותיה גבי קרן לא מחייב אלא היכא דמכליא קרנא ושלח שלוחי ואם כן אמאי כתב רחמנא כי יגח סתמא ולא כתב לן שום ייתורא למילף מניה דלא מחייב אלא היכא דמכליא קרנא ושלח שלוחי כמו שכתוב גבי שן ורגל ומכאן קשה נמי על מה שפי' רש"י ז"ל לעיל דאי כתיב ושלח לחודא הוי אתי להיכא דמכליא קרנא אע"ג דלישנא דושלח לא משמע דכליא קרנא דוקא אפי' הכי הוה מוקמינן ליה בהכי א"כ גבי קרן דליכא היקישא אימא דלא מחייב אלא היכא דכליא קרנא:
איצטריך סלקא דעתך אמינא היכא דשלח שלוחי כתבו התוספות וא"ת תיקשי השתא הא דפריך לעיל וכו' וי"ל דהכי קאמר ברייתא דאלו לא נאמר ושלח הוה מפקינן מכאשר יבער ודוחק הוא לומר שהתנא שקיל וטרי במילתא דלא איצטריך ליה לפי האמת וראיה דמייתי מריש פרק איזהו נשך לאו ראיה היא כלל לפי מי מה שפירשנו שם שהתנא אתי לשנויי הא דכתיב ובמרבית לא תתן אכלך ולא כתיב ואכלך לא תתן במרבית דומיא דרישא דקרא את כספך לא תתן לו בנשך לכך נראה דלאו קושיא היא דהא על כרחך קושיית התוספות אתנא דברייתא קאי ולא על גוף הכתוב דאי לאו הכי לא תירצו כלום וא"כ יש לומר דאין שום נפקותא לתנא דאי לא הוה מייתי קרא דכאשר יבער הגלל הוצרך לאתויי במקומו חד קרא דושן בהמות להביא ראיה דושלח היינו שן וא"כ מאי לי האי קרא מאי לי האי קרא אבל לעיל פריך שפיר דמאי איצטריך לאתויי כאשר יבער כלל דכיון דקרן ורגל כתיבי אין צריך לאתויי שום ראיה וא"ת למאי שכתבו התוס' דה"ק ברייתא אלו לא נאמר ושלח הוה מפקינן מכאשר יבער א"כ. מאי פריך לעיל כאשר יבער הגלל למה לי אי רגל כתיב והא תנא גופיה קאמר דאי לא כתיב ושלח דאז לא הוה שום קרא לרגל הוה מפקינן מכאשר יבער הגלל וי"ל דאלו לא נאמר ושלח שכתבו היינו אי לא הוה מפקינן רגל מלשון ושלח דמשמע מיניה נמי שן אלא הוה מפקינן רגל מלשון אחר דלא הוה משתמע מיניה שן אז הוה מפקינן ליה מכאשר יבער הגלל: