תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף ב
ארבעה אבות פרק ראשון
ארבעה אבות נזיקין כתבו התוספות אית דוכתא דלא תני הן כמו הכא ובש"ס גבי שלש עשרה נזיקין וכו' מיהו בספרים שלנו גרסינן לקמן שלש עשרה נזיקין הן ואם כן צריך לומר כמו שכתבו בסמוך דתנא דמתניתין לא בא אלא להגיד ארבע אבות הללו לא ראי זה כראי זה ולא נחית למניינא ולהכי בדברי חייא ורבי אושעיא קתני הן משום דנחתי למניינא וכן כתבו התוספות בריש מסכת ראש השנה והשתא ניחא הא דקתני ארבעה אבות נזיקין ולא קתני אבות נזיקין ארבעה דומיא דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת משום דהתם נחית למניינא והוי כאילו אמר אבות מלאכות כמה הן ארבעים וכו' אבל הכא דלא נחית למניינא לא שייך למיתני הכי:
הך דהוה במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' אית דגרסי הך דהוה במשכן חשיבא וקרי ליה אב הך דלא הוה במשכן לא חשיבא וקרי ליה תולד' ולפי זה לא הוו תולדות במשכן וכן כתבו התוספות בריש פרק הזורק:
האי נגיפה נגיחה היא דתניא וכו' תימה אכתי דלמא נגיפה הוי אב ונימא האי נגיחה נגיפה היא ורש"י ז"ל כתב דהא נגיחה אשכחן דבקרן היא וקשה דהא נגיפה נמי אשכחן דבגוף היא כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכן משמע מדנקט תלמודא האי נגיפה נגיחה היא ולא קאמר נגיפה נמי נגיחה היא משמע דודאי אשכחן נמי נגיפה שהיא נגיפת הגוף מיהו האי נגיפה נגיחה היא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא נימא איפכא דהרי נגיחה נגיפה היא ונראה דלפי המסקנא אתי שפיר דאי נגיחה היינו נגיפה לסיים נמי בנגיפה כמו שהתחיל אמאי שינה הכתוב למיכתב נגיחה לבסוף אבל איפכא אין להקשות ליפתח נמי בנגיחה דהא איכא למימר דקא משמע לן דמועד לאדם הוי מועד לבהמה והמקשה דלא ידע הך מילתא אפשר לומר דעדיפא פריך אי נמי לאו מקשה הוא אלא סתמא דש"ס מפרש לן הך טעמא: