תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף קיא
אמר לך רב תנאי היא כתב מהרש"ל לא קאמר אלא דשינוי קמא דמוקי רב למתני' לצדדין כדקיימא קיימא ע"כ מדלא קאמר אלא אין ראיה דהכי אורחא דפ"ס כל שלא נזכר אמורא בשינויא קמא לא קאמר אלא בשינוי בתרא מיהו הרא"ש ז"ל כתב דהלכתא כוותיה דרב דק"ל הלכתא כוותיה דרב באיסורין ומתניתין מוקי לה רב דלצדדין וכן כתב רב אלפס ז"ל ותימה דהא לא מיתוקמא מתני' לצדדין מדקתני היה שכיר שבת שכיר חדש וכו' ויש לומר דרישא דמתני' ודאי מוקי לה רב דלצדדין קתני וס"ל דמתני' נקט לה מילתא אליבא דתנאי רישא כר' יהודה וסיפא כר' שמכון וכן משמע לישנא דש"ס דנקט אמר לך רב תנאי היא ולא קאמר סתמא תנאי היא דהא שמואל נמי אית ליה דתנאי פליגי בהכי כדקתני ברייתא אלא צ"ל דהכי קאמר רב מוקי לה מתני' אליבא דתרי תנאי אבל שמואל מוקי לה כולה כר"ש וא"ת מנא ליה לש"ס דלמא רב נמי מוקי לה לכולה מתני' כרבי שמעון אלא דאיהו כר' יהודה ס"ל וי"ל דלאו מסתבר שיפסוק רב הלכתא כר' יהודה ולא כסתם מתני' דהא קיימא לן הלכה כסתם משנה:
איזה עושק ואיזה גזל כיון דלא תגזול נמי בכובש שכר שכיר אוקמי' ליה ולא בחוטף דבר מיד חבירו לכך בעי מאי בין עושק לגזל:
ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין כתבו התוספות תימה בשלמא הכא חילקן לעבור בשני לאוין אלא באשם גזילות למה נכתבו שניהם י"ל דלא תגזול אף על גב דמוקמינן ליה לכובש שכר שכיר דכתיב גביה היינו משום דלא איצטריך לגופיה דמאונאה ורבית נפקא ליה כדאמר בר"פ איזהו נשך אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ופשטא דקרא בגזל ממש איירי כדאמר בפרק מרובה היכי דמי גזלן כעין ויגזול את החנית ואם כן גזל דאשם גזלות אף על גב דגבי עשק כתיב ומסתמא בכובש שכר שכיר איירי דומיא דלא תגזול מכל מקום פשטא דקרא בגזל ממש איירי כיון דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ואם כן לגופיה איצטריך ליה לאשמעינן דגוזל ממש וכפר ונשבע והודה דמחייב קרן וחומש ואשם דגזל גמור מעשק לא ילפינן ליה כדאמר לקמן ואי לא כתיב או עשק אלא או בגזל לחוד לא הוה מוקמינן ליה בכובש שכר שכיר כלל אלא בגזל ממש דוקא דלא תגזול לא מוקמינן ליה בכובש שכר שכיר אלא משום דכתיב גבי לא תעשוק. ואביי דפריך לעיל איזהו גזל שחייבה עליו התורה קרבן דומיא דפקדון וכו' אף על גב דפשטא דקרא בגזל ממש איירי ובגזל ממש לא מיתוקמא דלא בדגזליה והדר כפריה מכל מקום כיון דבכובש שכר שכיר מוקמינן ליה סבירא ליה דאית לן לאוקמי הך מילתא דומיא דעשק דתחילת הגזל והעשק הוא הכיחוש כמ"ש התוספות:
מאחיך פרט לאחרים כתבו התוספות תימה אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עובדי כוכבים מגר תושב נפקא כו' ועוד תימה אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא דכ"ש גר צדק נראה דלא קשה מידי דה"ק מאחיך פרט לאחרים פירש אי לא הוה כתיב אלא רישא דקרא לא תעשוק שכיר עני ואביון ותו לא הוה אמינא אפי' עובדי כוכבים ת"ל מאחיך פרט לעובדי כוכבים והדר קאמר גרך זה גר צדק וכו' פירש אי לא כתיב אלא לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך ותו לא הוה אמינא דוקא גר צדק אבל גר תושב לא ת"ל בשעריך זה אוכל נבילות ואי לא כתיב מגרך אלא מאחיך אשר בשעריך ה"א דוקא ישראל ול"ה מרבינן אפילו גר צדק דה"א דאשר בשעריך אאחיך קאי כמו היתום והאלמנה אשר בשעריך כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך דמבשעריך לחוד לא שמעינן גר ואי לא כתיב מאחיך אלא לא תעשוק שכיר עני ואביון מגרך וגו' ה"א דלא אזהר רחמנא אלא בגר אבל אחיך לא כדאשכחן בסוף פ' הזהב דגר חמיר טפי לענין אונאה ולחיצה הכי נמי בכובש שכר שכיר ה"א דגר חמיר טפי ואפי' גר תושב: