אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף קח

דף קז

ואי משום דינא דבר מיצרא לא מסלקינן ליה כתבו התוספות דהיינו דוקא כי האי גונא דאחזיק מן ההפקר אבל במכר מודים כ"ע דשייך דינא דבר מצרא ולא משמע כן דאם כן מאי ראיה מייתי נהרדעאי מקרא דועשית הישר והטוב דשייך דינא דבר מיצר' אפילו בהפק' דלמא במכר דוקא קאמר קרא ואי מסתבר להו לאוקמי קרא נמי בהכי א"כ לא הוה להו לאתויי קרא כלל דהא כ"ע נמי אית להו דרשה דהאי קרא לענין מכר ועוד דאי לישנא דאחזיק דוקא נקט שמחזיק כן ההפקר א"כ אמאי קאמר בסמוך אתא אימליך ביה א"ל איזיל איזבון איזיל ואחזיק הוה ליה למימר דהא משמע דקאי אמילתא דנהרדעאי דאיירי בהכי לכך נראה דלישנא דאחזיק לאו דקדוק הוא ובמכר איירי והא דנקט לישנא דאחזיק משום דבעי למימר דחציפא הוי ולא הוי חציפא אלא בשעה שמחזיק ברקתא ויושב ובונה שם ומקלקל מקום של רבים וכן בשעה שמחזיק ומתערב בין האחים ושותפין אבל בשעת קנייה אכתי לא הוי חוצפא כולי האי ופשיטא דלא מסלקינן ליה ולפי זה האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי וכולי לאו בקרקע של הפקר איירי אלא באחין או שותפין שיש להן שדה בשותפות ובא אחר וקנה חלקו של אחד מהן וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות שכנים וכל שכן אי לא הוו אחי ושותפי ולא אתו עליה אלא משום דינא דבר מצרא דלא מסלקינן ליה לרב יהודה ורב נחמן אית ליה דביני אחי ושותפי כיון דחציף כולי האי מסלקינן ליה נמי אבל משום דינא דבר מצרא לחודא לא מסלקינן ליה דלית להו דרשה דועשית הישר והטוב ונהרדעאי אית להו דינא דבר מצרא מדכתיב ועשית הישר והטוב:

הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות אף על גב דמתניתין היא בפרק הזהב אלו דברים שאין להן אונאה הקרקעות מכל מקום זבן במאתן ושויא מאה בטול מקח הוא וקמשמע לן רב נחמן דאפילו בטול מקח אין להן:

שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא כו' והא דמשמתינן ליה תחילה ולא קאמר דמחייב לשלומי ליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה משום דאם כבר נעשה ההיזק לא מחייב לשלומי דגרמא בעלמא הוה דשמא לא יזיקנו מיהו קודם שנעשה ההיזק משמתינן ליה על שעשה שלא כהוגן ואין מתירין נידויו עד שיקבל עליו מרצונו לשלם כל אונסא דאתי ליה מחמתיה:

ולשותפי פירש"י ז"ל שותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה וכו' מיהו מדנקט ש"ס לאשה וליתמי ולשותפי בחד בבא משמע דטעמא דכולהו משום דלאו אורח ארעא לאהדורי הוא דומיא דלכרגא למזוני ולקבורה דנקט להו ש"ס נמי בחד בבא משום דחד טעמא אית להו לכולהו ויש לפרש דאיניש דעלמא דזבין לשותפין קאמר דלית בה משום דינא דבר מיצר' דשותפין נמי לאו אורחייהו לאהדורי דכל חד סמיך נפשיה אחבריה כדאמרי אינשי קדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא ולא עביד איניש דטרח אלא כשקונה שדה לעצמו אבל לצורך שותפות לא עביד איניש דטרח:

שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין בדין קדימ' איירי שכיני העיר היינו יושבי העיר שהמוכר דר שם ושכיני השדה היינו בעלי השדות ששדהו של מוכר עומדת שם בההוא באגא ויש לו שדה אחרת למכור ובאו אחד מיושבי העיר ואחד מבעלי השדות יושבי העיר קודמין אע"ג שאין ביתו סמוכה לבית המוכר אפ"ה כיון שהוא בן עירו של מוכר הוא קודם לבן שדהו של מוכר ולהכי נקט ש"ס שכיני העיר ושכיני שדה לשון רבים ולא קאמר שכן העיר ושכן השדה כדאמר בתר הכי קרוב ותלמיד חכם ולא נקט קרובים ותלמידים חכמים לאשמעינן דלאו בשכן ממש הדר סמוך לביתו דוקא איירי אלא ביושבי העיר כולן קאמר דכולהו שכנים הן כיון דבני עירו נינהו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז' בפי"ד מהלכות שכנים שכתב אם היה האחד מיושבי העיר והאחד משכיני השדה שכן העיר קודם והתוספות כתבו כששניהם מצרנים ושכן העיר מצרן מצד העיר כו' ושכן שדה שיש לו שדה רחוקה וכו' וקשה דאם כן הוה ליה למימר שכן העיר לשון יחיד דומיא דקרוב ותלמיד חכם:

מרי דארעא מעכב אמרי דבתי כתבו התו' שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו מדלא כתבו שלא ימכור הלה הבנין כי אם לו כמ"ש רש"י ז"ל וכתבו לשון עציו ואבניו נראה דסבירא להו דלא מצי מעכב אלא א"כ רוצה להקל הענין ולמכור קר עציו ואבניו לאחר ואינו מעלה לו דמי הבנין במכירה לכך מרי דארעא מעכב דנמצא זה נהנה שמשתכר דמי הבנין ואיכא הישר והטוב אבל אם רוצה למכור לאחר הבנין כמות שהוא לדור בו לא מצי מעכב מרי דארעא כיון דמעלה לו דמי הבנין במכירה לא משתכר מרי דארעא מידי אע"ג דהבנין עומד על קרקעו מ"מ הישר והטוב לא הוי אלא היכא דאית ליה הנאה דומי' דשני שדות סמוכות שיכול לחורשם בבת אחת ולכך כתבו אבל בבית אצל בית כו' לא שייך דינא דבר מצר' כי היכי דלא שייך בארעא דחד ובתי דחד והלא מוכר הבנין כמות שהוא:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה