אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף קו

דף קה

כל העולם כולו בשדפון ולא בירקון כו' כתב רב אלפס והרא"ש ז"ל וסוגיין כרב יהודה ובעיין דמערבא עולא קאמר להו וגם הרמב"ם ז"ל לא הביאן ותימה דהא בעיא בתרייתא דכל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון או איפכא אליב' דרב' יהודה נמי איכא למיבעי הכי וכיון דלרב יהודה נמי איכא נפקותא בהך בעיא דכל תיקו דממונא ק"ל דהוי קולא לנתבע וחומרא לתובע א"כ אמאי לא מייתי לה הפוסקים ועוד אמאי נקט כל העולם כולו בשדפון וכו' כל העולם כולו מאי עבידתיה והא אליבא דעולא בארבע שדות שסביבותיה סגי ליה ונראה לפרש דבעיא בתרייתא נמי באם תימצי לומר קאי אם תמצי לומר חיטי לגבי שעורי כזרע אחר דמי ולא הוי הפסק דאיכא למימר שלא נגזרה גזרה רק על השעורים כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון מהו פי' אם אותן ארבע שדות שסביבותיה הן של חטים ולא נלקו ושלו ושל כל העולם הן של שעורים ונלקו שלו בשדפון ושל העולם בירקון או איפכא מהו מי אמרינן כיון דאיכא תרתי חדא דארבע שדות שסביבותיה לא נלקו כלל ועוד דאפילו שאר כל השדות שנחלקו לא נלקו בהך לקותא דהאי שדה לכך הויא הפסק או דלמא לא שנא אבל היכא דליכא הפסק כלל אלא דשלו בירקון ושל העולם בשדפון או איפכא לא קמיבעיא ליה דודאי מכת מדינה הוא ואם כן לרב יהודא ליכא נפקא מינה מידי דודאי מכת מדינא הוא ואם נלקה רובה דבאגא בשדפון ושלו בירקון או. איפכא מנכה מחכורו:

נשתדפו כל שדותיו של חוכר כו' ומסיק דאמר ליה משום לתאך הוא ודוקא נשתדפו כל שדותיו של חוכר אבל אי אישתייר ליה חדא מנכה לו מחכורו אע"ג דשאר כל שדותיו נשתדפו ולא מצי מחכיר למימר ליה הא דאשתייר לך חדא משום דמקויים בך כי נשארנו מעט מהרבה כדאמר ליה מחכיר לעיל דהך סברא דכי נשארנו מעט מהרבה לאו סברא מוכרחת היא דזמנין דלא חזי אינש ולא משתייר ליה מידי כדאמר בסמוך וכיון דזמנין משתייר מידי וזמנין דלא משתייר מידי ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לכך דל הך סברא מהכא וכיון דאשתדוף רובא דבאגא מנכה ליה אבל לעיל כי נשתדפו שדותיו של מחכיר דאיירי דלא אישתדוף רובא דבאגא לכך מצי מחכיר שפיר למימר אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא אף ע"ג דזמנין דלא משתייר מ"מ כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דלהך סברא מהכא אכתי לא מנכה ליה כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא:

שביעית אפקעתא דמלכא היא פירש"י ז"ל והרי היא, כמו שאינה ולא קראה הכתוב לישראל שנת תבואה משמע דהשתא נמי הא דשביעית אינה עולה מקרא דשני תבואות ממעטינן לה וקשה דא"כ מאי פריך בסמוך אלא מעתה שביעית לא תעלה לו מן הגירוע מאי אלא מעתה בלאו הכי תיקשי מאי שנא דגבי מוכר שדהו אין שביעית עולה לו וגבי מקדיש שדהו שביעית עולה לו לכך נראה דהכי קאמר שביעית אפקעתא דמלכא היא וכיון שהמלך הפקיעה אין סברא כלל שתעלה אע"ג דשני תבואות קרינן לה דהרי היא כמי שאינה והשתא ניחא דפריך אלא מעתה שביעית לא תעלה לו הגירוע דאי לאו סוגיא דהכא איכא למימר דגבי מוכר שדהו דכתיב גביה שני תבואות הלכך היו שנים כשני אליהו או שדפון וירקון דומיא דשני אליהו וכן שביעית כיון דכל הנך אינן ראויין לתביאה לאו שני תבואות קרינן להו אבל שדפון וירקון דלאו כשני אליהו כיון דראוי לתבואה מקרי שני תבואות ובמקדיש שדהו דלא כתיב שני תבואות לכך שביעית עולה אע"ג דאינה ראויה לתבואה אבל השתא דאמר כי אשדוף רובא דבאגא נמי חשיבא אינה ראויה לתבואה ובמוכר שדהו דשנת שדפון דלאו כשני אליהו דעולה משום דגזירת הכתוב הוא כל שיש תבואה בעולם הוי לה שני תבואות ושנת שביעית דאינו עולה לאו מקרא דשני תבואות ממעטינן לה אלא מסברא בעלמא כיון דאפקעת' דמלכא היא אם כן במקדיש שדהו נמי לא תעלה מן הגירוע מסברא כיון דאפקעתא דמלכא היא:

לניסא זוטא מיהא חזינא וא"ת ולימא ליה אי הוית חזית היה הקב"ה מעכב על ידיהן שלא ידרסו אי נמי שלא יבאו לתוך העדר כלל דהוה ניסא זוטא ויש לומר דמצי למימר דאי לא אתו שמה לא הייתי מכיר בנסי ולא רצה הקב"ה לעשות לי נס נסתר אלא נס מפורסם כדי שאתן לו שבח והודאה על הנס:

עבדת אספסתא תימה כי לא עבדת נמי הוה מצי למימר אלו הוה זרע אספסתא הוה עבדא והתוספות כתבו דנקט הכי משום דעובדא הכי הוה וכן משמע בטור סי' שכ"ג שכתב בד"א שלא שינה אבל אם שינה כגון שהתנה עמו שיזרענה חטין והוא יתן לו כך וכך שעורים וזרעה שעורין ולקתה צריך לקנות לו שעורים טובים וכן כתב בש"ע שם ולא משמע כן מדקאמר ליה הכא עבדא ארעא שליחותא דמרא משמע דאי לאו דעבדא שליחות' דמרא היה נותן לו מתוכה אע"ג דשינה לכך נראה שאם התנה עמו שיזרענה חטין בכך וכך שעורין ושינה וזרעה שעורין ולקו נותן לו מתוכה אע"ג דשינה כיון דבכי האי גונא רשאי לשנות לכתחילה כדתנן בסמוך חטים יזרענה שעורים ובהך עובדא נמי כיון דאספסתא נקצרה כל שלשים יום פשיטא דמכחשה ארעא טפי משעורין שאין נקצרין אלא חד זימנא ואם כן אע"ג דקבלה לאספסתא רשאי היה לשנות לכתחילה ולזורעה שעורין ולהכי איצטריך למימר דעבדת אספסתא ועבדא שליחותא דמרא דאי לאו דעבדא שליחותא דמרא היה נותן לו מתוכה אף ע"ג דשינה כיון דיכול לשנות אלא כיון דעבדא שליחותא דמרא צריך שיתן לו שעורין טובים אע"ג דהוה רשאי לשנות מ"מ לא דמיא למתניתין דהתם לא עבדא שליחותא דמרא ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שכירות משמע דגירסא אחריתי הוה ליה בהך עובדא:

שעורין לא יזרענה חיטין פי' ז"ל והא לא מיתוקמ' אלא בחכרנות דאי בקבלנות הא אמרינן תכחוש ארעא וכו' לאו דיוקא מעליא הוא דלא שייך למימר תיכחוש ארעא וכו' אלא היכא דמעיקרא יהבא למידי מעליא כגון לשומשמין שהן יקרין וזרעם חיטי כדאמר לעיל דכיון דאדעתא דדמי שומשמין יהבי אי לא הוה יהיב ליה כל דמי שומשמין הוה מתכחשה מרה אבל כי יהיב ליה מעיקרא אדעתא דשעורין איכא למימר דניחא ליה טפי שיזרענה שעורין דבהכי לא מתכחשה מרה כיון דאדעתא דהכי יהיב ליה ממה שיזרענה חטין ותכחוש ארעא מיהו מסיפא דקתני חטים יזרענה שעורים איכא למידק שפיר דאי בקבלנותא אמאי יזרענה שעורים הא אמרינן תכחוש ארעא וכו' מכל מקום משמע מפירש"י ז"ל דבקבלנות אם קבלה לזורעה חטים לא יזרענה שעורים ותימה על הרב המגיד שכתב בפ"ח מהלכות שכירות וז"ל ופירש רש"י ז"ל הא דוקא בחכירות אבל בקבלנות אפילו לזורעה שעורים יזרענה חטים ע"כ מאי אפילו דקאמר דמשמע וכל שכן לזורעה חטים שיזרענה שעורים והא ודאי ליתא כיון דאמרינן תכחוש מרה וכן קשה על מה שכתב בהגהת ש"ע סימן שכ"ד י"א שכל זה בחכירות אבל בקבלנות יכול לשנות אפילו לדבר המכחיש האי אפילו הא ודאי דמחטין לשעורים אינו יכול לשנות והרמב"ן ז"ל דייק דהך מתניתין בחכירות איירי דאי בקבלנות אפילו קבלה לחטים לא יזרענה שעורים שהרי זה אומר חטים אני רוצה:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה