תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף קה
ואי אמר ליה הב לי פלגא דרווחא פירש רש"י ז"ל השתא מפרש ואזיל מ"ט וכו' מיהו וי"ו דואי משמע דמילתא אחריתי הוא ועוד מדנקט ש"ס דאמר ליה אידך נרווח טפי משמע דטעמיה שאינו רוצה לחלוק לפי שרוצה להרויח יותר לא משום דחייש להפסד וקצה שיהא קיים ריוח וקרן משום דרווחא לקרנא משתעבד או משום דעיסקא להדדי משועבד לכך נראה דה"פ הני בי תרי דעביד עיסקא וכו' ואמר ליה תא לפלוג פירש לא נעסוק עוד אלא נחזיר הקרן לבעל הבית ונחלוק הריוח בין שלשתינו אי אמר ליה אידך נרווח טפי ונתעסק עד סוף הזמן דינא הוא דמעכב כיון שקבלו העיסקא לזמן נשתעבד העיסקא לישא וליתן ולהרויח בו עד סוף הזמן ואי אמר ליה הב לי פלגא דרווחא ונרויח טפי בקרן לבדו עד סוף הזמן שהרי לא נשתעבד להרויח בו רק הקרן שנתן בעל הבית אמר ליה רווחא לקרנא משתעבד שאם נפסיד בקרן. נמלא אותו ברווח ולפי זה אין צריך לומר דאמר ליה דצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד ורש"י ז"ל כתב כן משום דכיון דהשתא לא בעי לפלוגי אלא רווחא לחודא צ"ל דהא דאמר ליה אידך נרויח טפי היינו ברווחו' אי אמר ליה הב לי פלגא רווחא ופלגא בקרנא ותעסוק אתה ותרויח בחלקך עד סוף הזמן וגם אני בחלקי אמר ליה עיסקא להדדי משועבד וכו' ונראה דמשום בבא קמייתא לחוד לא מצי למימר האי מאן דמקבל עיסקא מחבריה לפי שהמקב' יכול לומר לא אטרח עוד אפי' תוך הזמן אבל איר' תלת בבי הוה מצי למינקט אפי' בחדא כיון דאכתי בעי למיעסק ביה:
והתנן מפני שמעלת לפני עשבים פי' רש"י ז"ל הרי לא שנו במתניתין אלא טענה אחת ובשבילה קאמר אין שומעין על כרחך בהא תליא כולה ופירושו תמוה אטו תנא כי רוכלא ליתני וליזל דמתניתין איירי בדלא אמר כריבנא לה ולכך סגי ליה בחד טענתא ולא נחית תנא דמתניתין לפרושי הך מילתא דאי אמר כריבנא לה אלא סתמא דש"ס אתי לאשמעינן דאי אמר כר' לה דאז לא שייך טענתא דמתניתין אפילו הכי יכול לעכב משום דאמר ליה חיטי מעלייתא כו' וגם מה שפירש רש"י ז"ל ואי אמר ליה כריבנא וכו' השתא מפרש אמאי אין ש שומעין לו וכו' לא משמע כן ונראה לפרש דקא סלקא דעתך דמתניתין איירי דלא אמר כריבנא לה והא דקתני מפני שמעלת לפני עשבים בהנך עשבים דאיתנהו בעין קאמר ולהכי קאמר דאי אמר ליה לבתר הכי כריבנא ליה אמר ליה חטי מעלייתא בעינן וכו' והא דפריך והתנן מפני שמעלת לפני עשבים מלישנא דמעלת קא פריך דמדקתני טעמא שמעלת לפני עשבים משמע דהיינו שתצמח עשבים אחרים ולא קאמר מפני שישארו בה עשבים דהיינו אותן שלא רצה לנפש משמע דמתניתין אשמעינן דאפילו אמר ליה לבתר הכי כריבנא לה שימותו שרשי עשבים הללו העומדין בעין אפילו הכי, אין שומעין לו לפי שמעלת עשבים אחרים על ידי הזרעים שנפלו לארץ ואין בחרישה מועלת להן ואם כן אמאי קאמר דאי אמר כריבנא לה אמר ליה חיטי מעלייתא בעינן וכו' בלאו הנך טענתא נמי תיפוק ליה שמעלת עשבים אחרים ולא מהניא חרישה כדקתני מתניתין ומסיק אלא אין הכי נמי הא דלא מצי למימר כריבנא לה היינא משום דא"ל ביזרא דנפל נפל ואיך צריך להנך טענתא:
כל שאין כונס שלו פירש"י ז"ל הרחת שמכניסין אותו ולשון כונס לא משמע כן דכונס משמע שהוא כונס דבר אחר כמו כונס כנד לא שמכניסין אותו לכך נראה דצד הרחב יש בו בית קיבול קצת לקבל תבואה כמ"ש התוספות וגרסינן מהאי גיסא או מהאי גיסא דכיון דכונס היינו בית קיבול שלו ליכא למימר דצדדין קמיבעיא ליה דא"כ לא הוה פשיט מידי דצדדין לאו בכלל בית קיבול נינהו:
כל שנחבאת בחזיונה כתבו התוספות תימה אמאי קרי אין כחו רע לפי שאינה נחבא' בחזיונה הלא רותת תחתיהן יש לתרץ דכל שנתבאר בחזיונה לאו בעיקרא דוקא קאמר אלא אפי' אין עיקרה נחבאת בחזיונה כל שיש בה מקום שנחבאת בחזיונה אפילו למעלה בראשה לחוד כחה רע קרי לה ולא הוי אין כחה רע אא"כ אינה נחבאת בחזיונה כלל אפילו בראשה דכיון דבראשה איננה נחבאת בחזיונה או ודאי הוא רחבה ועבה בעיקרה ואינה רותת תחתיהן:
אלא אם יש בה כדי נעילה נראה דלכך כתיב והאדמה לא תתן את יבולה ואמרו חכמים אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע דכשהארץ מוציאה כדי זריעה קשה וראוי לטפל בו: