תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף צט
נעשה כאומר ליה הכישה במקל וא"ת הכשת מקל שאני שיצתה מרשותו אבל הכא כיון דברשות עבד קיימא יד עבד כיד רבו דמי וי"ל כיון דפרה הולכת בעצמה קס"ד דלאו ברשות עבד קיימא דלאו בידו היא ומעשה הכשת מקל בעלמא היא דקעביד:
אמר שמואל בעבד עברי כתבו התוספות דשמואל פליג עליה דרב וכו' וכן נראה דבכולה ש"ס נזכר רב קודם שמואל דבכמה דוכתי איתא רב שמואל דאמרי' תרוייהו והדר סידר ש"ס שינויא דשמואל תחילה אלא כי היכי דלא תימא דשמואל נמי אית ליה להא דרב ולא אתי אלא לאוסופי עליה שינויא אחרינא:
אלא אימא בא"ל הכישה במקל והיא תבא ומתני' דקתני א"ל השואל שלחה לי ביד עבדך י"ל דה"ק ליה הכישה במקל והיא תבא ואם חושש אתה שלא תלך למקום אחר שלח בנך או עבדך או שלוחך עמה או שלח בני או עבדי או שלוחי עמה לראות שלא תלך למקום אחר:
הכא במאי עסקינן כגון שהיתה חצרו של שואל לפנים וכו' אע"ג דברייתא ורב חד לישנא נקטי משמע דתרוייהו בחד גונא איירי שאני ברייתא דתנא הוא ולא איצטריך לפרש בהדיא דאיירי דוקא כשחצרו של שואל לפנים מחצרו של משאיל היא אבל רב דלאו תנא הוא אי לאו דאיירי בכל גונא הוה ליה לפרושי בהדיא:
שמין בית סאה באותה שדה תנן והא דבעי ש"ס בפ' הכונס היכי שיימינן משום דלא פי' במתני' כמה תהא השדה גדולה ששמין בה כמ"ש התו' מיהו מה שכתבו דלמ"ד סאה בששים סאין ה"ה דפחות או יותר שמין לפי חשבון סאה בס' סאין וכן למ"ד תרקב בס' תרקבין בין אכלה פחות או יותר משערין לפי האי שיעורא דבריהם תמוהים דאם כן למ"ד תרקב בס' תרקבין הא דתנן בית סאה באותה שדה היכי משכחת לה כיון דלעולם בתרקב משערין והתוס' כתבו בפרק הכונס דלדידיה לאו לשיעורא נקטיה ודוחק לומר כן ועוד דא"כ לא דמיין להדדי דלמ"ד קלח בס' קלחים שיעורא דששים אמאי דאכלה קאי ולהנך דאמר סאה בס' סאין או תרקב בס' תרקבין לא קאי אמאי דאכלה וזה דוחק דפשטא דשמעתא משמע דבחד עניינא איירי לכך נראה דכולהו אית להו דמה שאכלה משערין בס' שיעורין כמותו אלא דמ"ד סאה בס' סאין אית ליה דלא משערין מה שאכלה בס' שיעורין כמותו אלא א"כ אכלה סאה וכ"ש יותר מסאה כיון דקרחת דסאה ניכר הרבה אם היו משערין אותו בפחות מס' הוה מפסיד מזיק הרבה אבל אכלה פחות מסאה דלא ניכר קרחת כולי האי לא בעינן ס' כנגדו אלא משערינן ליה בפחות מס' דאפילו באיסורא דחמירא איתא בפרק גיד הנשה גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא דסבר מר בר רב אשי לשיעורא בתלתין פלגא דזיתא ומ"ד תרקב בס' תרקבין פליג עליה ואמר דאפילו תרקב משערין בס' תרקבין דאית ליה דקרחת דתרקב נמי שיעור גדול הוא ואם היו משערין ליה בפחות מס' הוה מפסיד הרבה אבל אכלה פחות מתרקב מודה דמשערין ליה בפחות מס' ומ"ד קלח בששים קלחים אית ליה דאין להפסיד המזיק כל כך ולהכי אפי' קלח אחד משערין בששים קלחים ובפרק הכונס הוכחתי דכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל: