תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף צו
רבא סבר לה כרבי יונתן וכו' נראה דלהכי נקט קראי איפכא משום דעיקר קרא דשאלה בבעלים לא נכתב אלא לאשמעינן דאם בעליו עמו לא ישלם דחידוש הוא אבל בעליו אין עמו שלם ישלם מילתא דפשיטא הוא ולהכי מתני' דריש פירקין דריש סיפא דקרא דאם בעליו עמו לא ישלם מעיקרא והדר דריש רישא דבעליו אין עמו שלם ישלם משום דעיקר מילתא לא נכתב אלא לאשמעינן דאם בעליו עמו לא ישלם וכיון דעיקרא דקרא אשמעינן פטורא דבעליו עמו קאמר ש"ס חאביי מתרץ לקראי כרבי יאשיה ורבא כר' יונתן פירש הא דכתב לן רחמנא תרוייהו בעליו אין עמו שלם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם אע"צ דחדא מכלל חבריה שמעינן ליה אביי מתרץ ליה כרבי יאשיה דאמר בעינן או לחלק ולדידיה כיון דעיקר הכתוב אתי לאשמעינן דבבעלים פטור על כרחך איצטרך למכתב עיקרא דקרא דבעליו אין עמו שלם ישלם לאשמעינן הא איתא בחדא דהיינו בשעת שאלה כדמסיק פטור אף על גב דליתא בשעת שבורה ומתה ולהכי איצטריך למכתב נמי יתורא דהיינו סיפא דקרא דלא תימא היה עמו בשעת שבורה ומתה נמי פטור אע"ג דליתיה בשעת שאלה לכך כתב לן אם בעליו עמו לא ישלם למידק מיניה טעמא דאיתא בתרוייהו הא איתא בחדא מחייב והיינו בשבורה ומתה כדמסיק ורבא מתרץ ליה כרבי יונתן דאמר לא בעינן או לחלק ולדידיה כיון דעיקר הכתוב אתי לאשמעינן דבבעלים פטור על כרחך איצטריך למיכתב עיקרא דקרא דאם בעליו עמו לא ישלם לאשמעינן דבין היכא דאיתא בתרוייהו בין היכא דאיתא בחדא וליתא בחדא פטור ולהכי איצטריך למכתב נמי יתורא דהיינו רישא דקרא דלא תימא היה עמו בשבורה ומתה נמי פטור אע"ג דליתיה בשעת שאלה לכך כתב לן בעליו אין עמו שלם ישלם לאשמעינן דכי ליתיה בחדא חייב והיינו בשבורה ומתה כדמסיק ולהכי נקט קראי איפכא דכיון דעיקר הכתוב אתי לאשמעינן הא דבעליו עמו פטור אפילו היה עמו בשעת שאלה לחודא לכך איצטריך לפרש עיקרא דקרא ברישא דהיינו אם בעליו עמו לא ישלם דאשמעינן דכי איתא בחדא וליתא בחדא דפטור והדר מפרש יתורא דקרא דהיינו בעליו אין עמו למאי אתא וקאמר דמשום עיקרא דקרא איצטריך למיכתב נמי יתירא דלא תימה היה עמו בשבורה ומתה לחודא נמי פטור:
מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם נראה דלפי זה ניחא הא דפסק וכתב לן ברישא דקרא בעליו אין עמו ולא כתיב אם בעליו אין עמו דומיא דסיפא דקרא דכתיב אם בעליו עמו אלא משום דרישא דקרא ע"כ בהכי איירי מדכתיב מעם רעהו דמשמע ולא רעהו עמו לכך פסק וכתב בעליו אין עמו כלומר כיון דבעליו אין עמו דבהכי משתעי קרא לכך שלם ישלם אבל אם בעליו עמו וגו' ומהאי טעמא נמי דרשו חכמים אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר מדלא כתיב ברישא דקרא אם תלד זכר דומיא דסיפא דכתיב ואם נקבה תלד מדפסק וכתב וילדה זכר ודאי דרשו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר:
שאלה לרבעה מהו וכו' פירש"י ז"ל דקמיבעיא ליה אי מחייב באונסין אי לא אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות שאלה כתב השואל את הבהמה בבעלים לרבעה או להראות בה או לעשות בה פחות משוה פרוטה או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה הרי כל אלו ספק שאלה בבעלים ע"כ משמע דשלא בבעלים פשיטא ליה דמחייב באונסין וכן נראה דבבעלים קמיבעיא ליה חדא דכולה הך שמעתא בשאלה בבעלים איירי ועוד דמשמע דהנך בעיא הוו דומיא דאידך בעיא דשאל משותפין ונשאל לו אחד מהן כו' גם דוחק לפרש קמייתא אחיובא ובתרייתא אפטורא וגם אין סברא לומר דהשואל מחבירו כלי כסף וכלי זהב להראות בהן או להשתמש בהן תשמיש כל דהו פחות משוה פרוטה ונאנסו בידו שיהא פטור כיון דכל הנאה שלו הוה אע"ג דלאו שאלה מעליא הוה וא"ת לפירש הרמב"ם ז"ל מאי שנא דשלא בבעלים פשיטא ליה דמחייב באונסין ומ"ש בבעלים דקמבעיא ליה אי פטור אי לא וי"ל דשלא בבעלים אף על גב דהנך לאו שאלה מעליא נינהו מכל מקום פשיטא ליה דמחייב כיון דכל הנאה שלו הוה אבל למיפטר בבעלים דחידוש הוא איכא למימר דאין לך בו אלא חדושו ולא פטר רחמנא אלא בשאלה מעליא דמסתמא קרא בשאלה מעליא איירי ובשלחן ערוך סימן שמ"ו כתב שאל פרה לרבעה או ליראות בה כו' הרי זה ספק ואין מוציאין מידו מדלא כתב שאל פרה לרבעה בבעלים כו' משמע דס"ל כפירש"י ז"ל אבל פירש הרמב"ם נראה עיקר ואם כן השואל דבר להראות בו או לעשות בו פחות משוה פרוטה חייב באונסין אם אין בעליו עמו:
אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו אבל איפכא לא קמיבעיא ליה איש ששאל ונשאל לאשתו לעשות מלאכה בנכסי מלוג שלה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי והוי נשאל בהכי אי לא דאפילו אם תמצי לומר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוי נשאל בהכי דנשאל הוי בכל דהו אפילו אמר ליה אשקיין מיא כדאמר לקמן וכיון דנשאל מיהא לפירותיו אף על גב שאין הגוף שלו פשיטא דנשאל הוי אבל למיהוי שואל קמיבעיא ליה דאי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא הוי שואל בהכי כיון דגוף קרקע מלוג לאו שלו הוא לא הוי שואל כלל אי נמי הכי פירש אם תמצי לומר שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן או שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן בההיא פלגא מיהא מיפטר שאל מהאשה ונשאל בעלה מהו דבעל ואשה בנכסי מלוג כשתי שותפין נינהו שהקרן לאשה והפירות לבעל והשואל פרת מלוג מהאשה ברשות בעלה כשואל משני שותפין דמיא ואם הפרה שוה עשרה דינרין הקרן חמשה והפירות חמשה הוי כאלו שאל פלגא מן האיש ופלגא מן האשה וקמיבעיא ליה אם נשאל בעלה מהו דודאי מחלקו של בעל פטור שהרי עמו היה במלאכתו ובההוא פלגא מיהא מיפטר אבל באידך פלגא דאשה קמיבעיא ליה מי אמרינן כיון דיש לבעל הפירות כקנין הגוף דמי כאלו גוף הפרה נמי שלו הוי ואם כן השואל פטור גם מחלק האשה או לאו כקנין הגוף דמי וכן אשה ששאלה ברשות הבעל לחרוש קרקע מלוג ונשאל לבעל מהו דודאי הבעל פטור מפלגא דידיה אבל האשה מי פטורה מי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי והוי כאלו היה עמו גם בחלק האשה או לא וכי האי גונא כתב בנמוקי יוסף והשתא ניחא דלא מצי למיבעי איש ששאל ונשאל לאשתו דאז ודאי השואל פטור דכיון דנשאל לו לחלק פירות שיש לו בנכסי אשתו הרי הוא נשאל לו דמה לי אם נשאל לו הרבה מה לי אם נשאל לו מעט אי נמי איידי דבעי שאל מאשה ונשאל בעלה קבעי נמי אשה ששאלה ונשאל לבעל והוא הדין איש ששאל ונשאל לאשתו נמי קמיבעיא ליה:
דאגר מינה פרה והדר נסבה הוא הדין דמצי למימר דשאל מינה פרה וקמיבעיא ליה אי שוכר הוה ומפקיע שאלה כיון דמילתא אחריתי היא אי שואל הוה ולא מפקיע כיון דחד מלתא נינהו אלא מלתא דשכיח נקט כמ"ש התו' א"נ דוקא נקט אגר מינה וקמבעיא ליה אי שואל הוה וכיון דהוסיף להתחייב באונסין מפקיע שכירות דמעיקרא אי שוכר הוי וכיון דלא הוסיף כדקיימא קיימא אבל אי שאל כול' פרה מה נפשך לא מפקיע והא דפריך ומה שנא כו' משום דהמקשה לא מסתבר ליה הך סברא כמ"ש התוספות:
בעל בנכסי אשתו מי מעל כתבו התוספות מי אמרינן בעל מעל שהוא עושה עיקר המעשה וכו' כתבו כן דלא תיקשי כיון דרמי בר חמא לא הוה ס"ל הנך סברות דרבא והוה סבר דבעל ואשה וב"ד כולהו יש להו חלק בהך מעילה אם כן מאי קמיבעיא ליה מי מעל דלמא שלשתן מעלו לכך כתבו מי אמרינן בעל מעל שהוא עושה עיקר המעשה פי' דאע"ג דהוה סבר דכולהו יש להן חלק במעילה זו אפ"ה סבר שיש לאחד מהן חלק יותר גדול משל חבירו שעשה עיקר המעשה ואותו שעשה עיקר המעשה יתחייב בקרבן מעילה לבדו וקמיבעיא ליה איזהו עשה עיקר המעשה אי הבעל על ידי שנשאה או היא עשתה עיקר המעשה שנישאת לו או ב"ד עשו העיקר וכו' והשתא הוצרכו התוס' לפרש מלתא דרבא דאמר מאן נמעול וכו' דלא תימא דרבא לפי שאלת רמי בר חמא השיב וה"ק מאן נמעול פי' מאן יהיה עיקר במעילה אי בעל עיקר דהתירא ניחא ליה דליקני וכו' ואם כן איכא למימר דס"ל לרבא דנהי דאין חד מנייהו עיקר בהך מעילה מכל מקום לכולהו יש מיהא חלק שוה במעילה זו ויהיה שלשתן מחוייבים להביא קרבן מעילה לכך כתבו אמר רבא מאן למעול למעול בעל הלא לא עשה שום מעשה פי' דרבא השיב דאין לשום אחד מהן אפילו חלק כל דהו במעילה זו דמאן נמעול נמעול בעל הלא לא עשה שום מעשה דאיסורא לא ניחא ליה דליקני וכיון דלא עשה שום מעשה אין לו אפילו חלק כל שהוא בהך מעילה וזהו נמי מה שכתבו התוספות בסוף הדיבור תמעול איהי איהי נמי לא עשתה כלום פירש וכיון דלא עשתה כלום לית לה כלום בהך מעילה וזהו נמי מה שכתבו התוס' נמעלו ב"ד וכו' כלומר דאינהו לא עשו כלום. הוצרכתי להאריך ולפרש דברי התוספות לפי שמהרש"ל ז"ל הגיה וכתב שיזכה במעות הוא סוף דיבור ואח"כ מתחיל דיבור חדש א' רבא וכו' ולא דק יפה ויש לתמוה עליו דאי דיבור חדש הוא אמאי כתבו התוספות במלתא דרבא הלא לא עשה שום מעשה כיון דאין זה נזכר בדבריו כלל גם מה שכתבו התוס' בדיבור זה איהי נמי לא עשתה כלום דלא ניחא לה דליקנו בנישואין אלא היתר נראה להגיה אפילו היתר במקום אלא היתר ומהרש"ל רצה ליישב וכתב דלפי' התוספות לא גרסינן בסוגיא גבי איהי דהתירא נמי לא ניחא לה דליקני אלא גרסינן נמי לא ניחא לה דליקני וכו' ודבריו דחוקים: