אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף צד

דף צג

הכי גרסינן בפ' המגרש על מנת שתבלעי קנה של ארבע אמות על מנת שתביאי לי קנה של מאה אמה:

נתקיים התנאי הרי זה גט תימה היאך אפשר לקיימו וי"ל על ידי שם כן כתבו התוספות בפרק המגרש:

אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא וכו' תימא מאי קמ"ל הא רב אמר לעיל זו דברי רבי יהודה בן תימא ועוד מה שייך דיקא בדבר שהוא בהדיא ועוד קשה דהוה ליה למיתני כל שאי אפשר לו לקיים תנאו בטל כי אינך דרישא וקושיא זו תירצו התוספות כלל ונראה לפרש דכללא דרבי יהודה בן תימא אתי לאתויי אפילו דבר דלא הוה אי אפשר גמור כגון שאמר הרי זה גיטך על מנת שתאכל בשר חזיר או על מנת שתבעלי לאבא ולאביך כדאמר בפרק המגרש ולפ"ז ניחא הא דאמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימה אף על גב דכבר אמר לעיל זו דברי רבי יהודה בן תימה ופשיטא דהלכה כסתם משנה משום דאתי לאשמעינן דהלכה כרבי יהודה בן תימא דאפילו לא הוה אי אפשר גמור תנאו בטל והשתא אתי שפיר הא דאמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דאתי למידק נמי ממתני' דאפילו לא הוה אי אפשר גמור תנאו בטל והיינו מדקתני מתניתין כל שאפשר לו לקיימו בסופו תנאו קיים ולא קתני כל שאי אפשר לו לקיים תנאו בטל אלא ודאי אי קתני כל שאי אפשר לקיימו תנאו בטל הוה אמינא דדוקא אי אפשר גמור בעינן דסתם א"א אי אפשר גמור הוא וכן סתם אפשר אפשר גמור הוא לכך קתני כל שאפשר לקיימו תנאו קיים דהיינו אפשר גמור למידק מיניה הא אי אפשר גמור לקיימו תנאו בטל:

השואל את הפרה פרק שמיני

שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם מייתורא דקרא נפקא ליה כדתניא לקמן ממשמ' שנ' אם בעליו עמו לא ישלם אינו יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם לומר לך היה עמו בשעת שאלה וכו':

שכן אונסא דסליק אדעתא וא"ת אם כן שבויה דכתב רחמנא בשומר שכר דפטור למה לי השתא משבורה ומתה פטור משביה לא כ"ש דאונסא דלא סליק אדעתא הוא ויש לומר דאיכא שום צד חומרא בשבויה דליכא בשבורה ומתה וכן בשבורה איכא שום צד חומרא דליתא במתה ולהכי איצטרך למכתב כולהו:

סלקא דעתך אמינא עד דמתברא ומתה לא מחייב אבל בשבורה לחוד דפטור ואם תאמר אם כן שבורה דכתב רחמנא בשומר שכר דפטור למה לי נילף משואל דחייב במתה פטור בשבורה שומר שכר דפטור במתה אינו דין שיהא פטור בשבורה ויש לומר דהוה אמינא מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לן קרא:

דסלקא דעתך אמינא עד דמתברא ומתה לא מחייב ואם תאמר והא על כרחך או מיותר הוא דאי משום דס"ד עד דמתברא ומתה לא מחייב אם כן ליכתוב ומת או נשבר דתו ליכא למימר הכי כיון דכתיב ומת תחילה והדר כתיב ונשבר ליכא למימר עד דמתברא ומת אבל נשבר לחודא פטור ובקרא גופא נמי תימא אמאי שינה הכתוב גבי שואל דגבי שואל דבשומר שכר כתיב ומת או נשבר וגבי שואל כתיב איפכא ונשבר או מת וי"ל דלא מרבינן מייתורא דאו אלא מלתא דדמיא למאי דכתיב בקרא בהדיא כדאמרינן במרובה וטבחו או מכרו או לרבות את השליח דשלוחו של אדם כמותו וכן כל היכא דמרבינן מילתא מייתורא דאת לא מרבינן אלא מאי דדמיא ליה למאי דכתיב בהדיה ושבויה ומתה דמיין להדדי דשבויה נמי כקטלא כולה דמיא כמו מתה הלכך איצטריך קרא למיכתב או מתה לרבות מיניה שבויה דדמיין להדדי אבל אי הוה כתיב או נשבר לא מצינו לרבות מיניה שבויה דמאי ענין קטלא כולה לקטלא פלגא:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה