תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף צב
איכא בנייהו דרב אסי תנא קמא אית ליה דרב אסי וסבר דפועל אוכל קישות כשהיא לבדה ואפילו היא שוה דינר ורבי אליעזר פליג עליה בתרתי ולא הוצרך להזכיר הא דלא יאכל נמי קישות כשהיא לבדה כיון דאפילו חכמים בתראי דמקילי ביתר על שכרו פליגי בקישות כשהיא לבדה דאי לאו הכי חכמים היינו תנא קמא כל שכן רבי אלעזר דמחמיר ביתר על שכרו:
אין הכי נמי ואיידי דקתני לה בלשון פועל וכו' וא"ת תפשוט מגופיה דקרא דכתיב ואל כליך לא תתן וקרא בכל פועל איירי אף על גב דלאו נזיר ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי לא יתן וי"ל דואל כליך לא תתן איכא למימר דלאו אשיעור אכילתו קאי אלא אתי לאשמעינן שלא יאכל כדי שבעו ויתן גם כן אל כליו אע"ג דמילתא דפשיטא הוא דהא ילפינן מקרא דאפילו ענבים ודבר אחר אסור מכל מקום איכא למימר דאיצטריך קרא למילף מיניה בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל דהיינו בשעת גמר מלאכה אף על גב דלעיל ילפינן לה מדייש מה דייש מיוחד דבר שבשעת גמר מלאכה יש לומר כמ"ש התוספות שם דאי לאו ואל כליך לא תתן לא הוה דרשינן מדייש וכו' מיהו לפי האמת קרא דואל כליך לא תתן בשיעור אכילתו איירי דלפי המסקנא נפשטה הך בעיא דתנא דמתני' דלקמן דקתני אינו קוצץ ע"י עבדו ושפחתו ס"ל דמשל שמים הוא אוכל וכן כתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל דקיימא לן כתנא דידן ופועל שאמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו ואם כן הך ברייתא דקתני מנין לפועל שאמר תנו לאשתי ובני וכולי בסתם פועל אפילו דלאו נזיר איירי כדקס"ד דהכי משמע פשטא דברייתא דהא דמשני אין הכי נמי ואיידי דקתני לה בלשון פועל וכו' דחויא בעלמא ושינוי דחיקא הוא ולעיל דיליף מואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של ב"ה לאו מייתורא יליף לה אלא דהכי משמע פשטא דקרא כמ"ש לעיל:
אימא סיפא נתפרסו עיגוליו וכו' לפי גירסת ספרים שלנו הל"ל תא שמע נתפרסו עיגוליו דהא לאו אמאי דמשני ליה פריך ולגירסת ר"ח ניחא כיון דאהא דמשני איסורא לא זכאי ליה רחמנא פריך:
אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא תימה דהא אפילו משלו הוא אוכל נמי תיקשי גופא דמתני' דמחלק בין הודיען ללא הודיען וע"כ טעמא דלא הודיען דמעשר ומאכילן משום מקח טעות הוא ובנתפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא ומהר"ש לוריא ז"ל מחק וכי תימה וכתב דלא פריך אשקלא וטריא דלעיל ודוחק להגיה הספרים ויש לומר כמו שכתבו התוספות לעיל דאי אמרינן משלו הוא אוכל הוי כאלו התנה עמו שיאכל וכיון דהוי כאלו התנה עמו לכך בנתפתחו חביותיו ולא הודיען מעשר ומאכילן דהוי כאלו התנה עמו לעשר ולהאכילו ולא משום מקח טעות אבל הודיען הוה איפכא כאלו התנה בעל הבית עם הפועל שלא לעשר דלהכי הודיעו שכבר נגמרה מלאכתו למעשר:
משישלה בחביות פירש"י ז"ל משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה כו' שולין אותן רתיחות ומשליכן אבל בפרק ר' ישמעאל כתב משישלה היין מן הבור להנתן בחביות וכתב מהר"ש לוריא ז"ל ואיני יודע מי דחקו לפרש פה בענין אחר מכפשוטו נראה דהוצרך לפרש כן מדקאמר בסמוך באתרא דההוא דשרק ההוא משלי משמע דשריקה עיקר מלאכה היא והשוכר את הפועלים לסתום צריך גם כן לשלות אע"ג דבשעה ששוכרו לא הזכיר אלא לסתום בלבד ואי משישלה היין מן הבור קאמר לא שייך למימר הכי דהא ודאי לשלות היין מן הבור מלאכה כבידה היא טפי מלסתום פי חביות במגופה והאיך עושה בעל הבית מן הטפל עיקר ומן העיקר טפל ששוכרו לסתום שהיא מלאכה קלה ואינו מזכיר לו שישלה היין מן הבור אבל אי קאי ארתיחתו ניחא דמלאכה קלה הוא טפי מלסתום וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פירש בערוך כדפירש"י הכא. ועוד דאדרבא פשטא דברייתא דנקט משישלה בחביות משמע דשולין אותו כשהוא בתוך החביות והיינו כדפי' הכא דשולין הרתיחות מן החביות דלפי מה שפירש' התם הל"ל משישלה להנתן בחביות: