אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף פו

דף פה

לא הוה מצי מלאך המות למיקרב ליה וכולי דמיום שנתנה תורה לישראל ניטלה הרשות ממלאך המות שלא ישלוט במי שעוסק בתורה כדאיתא במדרש ויקרא רבה פי"ח חרות על הלוחות אל תיקרי חרות אלא חירות חירות ממלאך המות חירות מן הגליות וכולי ומהאי טעמא נראה מה שת"ח שתורתן אומנתן פטורים ממסים לפי שיש להן חירות מן השלטון:

ספדוה תלתא יומי דק"ל שלשה לבכי שבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת ומעיקרא עלה על דעתן דבתלת יומי סגי ליה לכך כי נפל פיתקא דכל הפוסק כו' ספדות שבעה יומי ואז עלה על דעתן למיספדי' עוד עד תלתין יומין כדאשכחן גבי משה ואהרן לכך נפל פיתקא לכו לבתיכם לשלום:

דלייה זעפא פירש רש"י ז"ל רוח סערה ובפרק אלו מגלחין נמי קאמר כי נח נפשיה דרבי דרבי אסי איעקרו כל אילניא והיינו על ידי רוח סערה וטעמא נראה לפי שהעולם על רוח סערה הוא עומד כדאיתא בפרק אין דורשין הארץ על מה היא עומדת על העמודים וכולי והרים ברוח ורוח בסערה וסערה בזרוע של הקב"ה נמצא כי יסוד העולם רוח סערה הוא וצדיק נמי יסוד העולם הוא שנאמר וצדיק יסוד עולם לכך ביום מיתת הצדיקים הגדולים רוח סערה שולט בו כאלו הוא מתמוטט ויוצא ואין לו קיום והיינו דקאמר טייעא אמאי קא מחרבת ליה לעלמא כיון דלעולם על רוח סערה עומד אם יתמוטט מחרבת לעולם.

שהן בני אברהם יצחק ויעקב פירש"י ז"ל במתניתין וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה כדמפרש בש"ס משמע מפירושו דהא דאמר ליה שלא יצא על ידי חובתו בסעודתו שלמה לפי שסעודת אברהם שעשה למלכים היתה גדולת משל שלמה ותימה דא"כ אמאי תלי מילתא ביצחק ויעקב תינח אברהם דאשכחן דעביד סעודה גדולה משל שלמה אלא יצחק ויעקב מאי איכא למימר ועוד דמאברהם נמי אין ראיה דדלמא משום כבוד הוא דעביד הכי אבל סעודת בני ביתו כשאר אינשי הוה וליכא למימר דהני פועלים נמי כאורחים דמו דא"כ מאי איריא שהן בני אברהם כולי שהרי אברהם אבינו כערביים נדמו לו כדאמר בסמוך ואפילו הכי עשה להן סעודה זו והכי איבעיא ליה למימר לא יצאת ידי חובתך שאנו בני אברהם כולי. לכך נראה דהא דקאמר שהן בני אברהם יצחק ויעקב לאו אסעודת אברהם שעשה למלכים סמיך אלא הכי קאמר שהן בני אברהם יצחק ויעקב שנתברכו מפי השכינה בעושר וכבוד וגדולה וכל אחד גדול בדורו היה כדאשכחן בכמה דוכתי ואם כן מסתמא הוה סעודותייהו שבכל יום ויום עדיפא מדשלמה כדמסיק ופריך נהי דביצחק ויעקב איכא למימר הכי אבל באברהם אי אפשר לומר כן דסעודתו דכולי יומי הוה עדיפא מדשלמה דהא אפילו בשעה שהכניס אורחים לא הוו ליה אלא תלתא תורי ואלו גבי שלמה כתיב ויהי לחם שלמה ליום אחד וגומר ומשני התם תלתא תורי לתלתא גברי ולעולם סעודתיה דאברהם שהיה עושה בכל יום על שלחנו מסתמא הוה עדיף מדשלמה לפי ערך וכן סעודתייהו דיצחק ויעקב כיון דברכתן וגדולתן הוה יותר מגדולת שלמה:

דקמא קמא דמטיא אייתי לקמייהו מדלא כתיב ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם ובן הבקר אשר עשה דהא קמא דתיקן אייתו לקמייהו ומסתמא חמאה וחלב מוכנים היו לו בביתו משעה דנתכוין להאכילן חמאה וחלב ובן הבקר ביחד דשמא מאכל ערב הוא וכערביים נדמו לו וכן איתא במדרש דמלאכי השרת אכלו בשר בחלב והכי איתא בתהילים רבה בג' מקומות נתווכחו המלאכים עם הקדוש ברוך הוא בשעה שבא לברוא את האדם לפניו כולי ובשעה שבא לברוא את האדם אמרו לפניו כולי ובשפה שבא ליתן תורה לישראל אמרו לפניו כולי ובשעה שעשו את העגל שמחו מלאכי השרת אמרו עכשיו תחזור התורה אלינו אמרו לפני כו' אמר להן הקב"ה כולהו זמנין קטיגורתין עליהון ואתון בשעתא דאתיהו לגבי דאברהם מי לא קא אכליתו בשר וחלב דכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו' ואלו תינוק שלהן וכולי מיד הלכו להם בפחי נפש ואפשר דמהאי טעמא נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה ואחר כך אוכלין בשר כדי שיראו המלאכים מה שאנחנו נזהרין יפה במצות בשר בחלב לאכול חלב תחילה כך בשר ע"י קינוח והדחה ושאר אזהרות ועל ידי כן אין להן מקום לקטרג עלינו ביום מתן תורה דחיישינן שמא יקטרגו עתה כמו שעשאו בשעת מתן תורה דמהאי טעמא אין מקיזין דם במעלי יומי טבא משום מעלי יומא טבא דעצרת דחיישינן דלמא אכתי נפק ההוא זיקא דשמיה טבו כמו שכתב הרמב"ן שע"א הכא נמי חיישינן דאכתי יקטרגו עלינו וכשרואין שאנחנו נזהרין במצוה זו שעברו עליה חוששין לקטרג פן ישיב להן הקדוש ברוך הוא כבראשונה אתם אכלתם בשר בחלב והרי תינוק שלהם נזהר יותר מכם:

בשכר שלשה זכו לשלשה ומה שלא זכו כלום בשכר פת ובשר שהאכילן יש לומר משום דשורת המנהג כך הוא להאכיל לאורחים פת ובשר אבל שלשה דברים הללו עשה לפנים משורת המנהג:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה