תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף פה
קביל עליה תליסר שנין שית בצמירתא אף ע"ג דבסמוך קאמר דיסורי דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו שמא מעיקרא כי קביל עליה לא אתו עד אחר זמן על ידי מעשה דההוא עגלא ולא הלכו להם עד ההוא עובדא דבני כסכושתא וטעם שקבל עליו יסורין מספר י"ג שנים לפי שקבל עליו יסורים של אהבה לכך קבל עליו מספר י"ג כמספר אהב"ה והיינו דאיתא במדרש רבה דלרבי אבהו אחוי ליה בשעת פטירתו תלת עשרה נהרא אפרסמונא דכיא ורבי שמעון יוחאי הוה יתיב אתלת עשרה תכתכי דפיזא והוא כמנין אהב"ה רמז לצדיקים העובדים מאהבה ונראה כי זה הוא טעם הא דאיתא בפרק בן סורר שלש עשרה ווין נאמרו ביין לפי ששכר גשמי של רשעים בעולם הזה הוא היין כמ"ש לא נברא יין בעה"ז אלא לשלם שכר לרשעים בעולם הזה ושכר רוחני של צדיקים הוא גם כן יין רוחני כמ"ש עין לא ראתה אלהים זולתך זה יין המשומר בענביו וכי היכי שתענוגי הצדיקים בעולם הבא הוא במספר שלשה עשר נגד אהב"ה כך יש בתענוגי הרשעים בעולם הזה י"ג ויין רמז על טובתן שיתהפך לרעה בההוא עלמא:
מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסני' שלה וא"ת וכי התורה מחזרת והלא היא מונחת בקרן זויות וכל ה הרוצה ללמוד הרשות בידו ואמרו באבות הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך ונראה לפי שנאמר בפרשת ואתחנן את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר קול גדול ולא יסף ואיכא מאן דאמר לא ספק שקולו קיים לעולם והענין תמוה למאי נפקא מינה קול מתן תורה קיים לעולם ונראה לפרש לפי שבשעת מתן תורה יוצא השפע מאתו יתברך והשפיע על הר סיני כל התורה כולה שבכתב ושבעל פה מדרש ואגדה הכל נאמר לו למשה מסיני ואותו השפע קיים לעולם ועד וכל תלמיד ותיק העוסק בתורה לשם שמים השפע ההוא מחזיר עליו ונח עליו וזוכה לחדש חידושי התורה על ידי השפע ההוא שהוא כדמות רוח הקדש והיינו מ"ש חכמים וידבר אלהים את כל הדברים האלה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נאמר בסיני והיינו דכתיב קול גדול ולא יסף שקול שפע מתן תורה לא פסק עד היום וקיים לעולם. והיינו דאמר מכאן ואילך התורה מחזרת על אכסני' שלה רמז לקול שפע ההוא שאינו חל אלא במקום שתלמידי חכמים מצויין שם וכשהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו ושלשתן קיימין קול שפע ההוא מחזיר עליהם כאדם המחזיר על אכסניא שלו ואינו פוסק מהן לעולם. ונראה דהיינו דאמרי' בפ"ק דבתרא מיום שחרב בית המקדש אע"פ שניטלה הנבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה קרי לה נבואה לחידושי התורה לפי שכל מה שהחכמים מחדשים בתורה הוא ע"י קול שפע הבא מאתו יתברך על הר סיני וזהו כדמות נבואה כי הנבואה נחלקת לכמה פנים משה אדון הנביאים דבר אתו יתברך פנים אל פנים ושאר הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה כל אחד לפי מעלתו ואחר כך לא ראו שור דמות רק קול בא מאתו ית' והיו משתמשין בבת קול והמחדש חידושי דאורייתא אינו לא רואה ולא שומע רק קול שפע הבא מאתו יתברך נחה עליו. ועוד נראה דלהכי יסדו בחתימת ברכת התורה ברוך אתה ה' נותן התורה ולא תיקנו לומר נתן התורה כמו שתיקנו לומר בפתיחת הברכה ההיא רמז שעוד היום הוא נותן התורה והוא קול שפע הבא ממנו למי שזוכה בו ונראה דהדא הוא דכתיב מגיד דבריו ליעקב ולא כתיב הגיד דבריו ליעקב משמע נמי כי עוד היום מגיד דבריו ליעקב:
דבר זה אמרו חכמים לא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו תימה אמאי לא פרשוהו והלא כמה מקראות בירמיה מעידות על ישראל שהיו בזמן החורבן שעבדו עבודת כוכבים בפרהסיא ועברו על כל עבירות חמורות שבתורה ובפ"ק דיומא קאמר בית ראשון נחרב על עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ועוד דאין סברא כלל שבשביל חטא קל שלא ברכו בתורה תחילה נאבדה הארץ. ונראה לפי שהתורה מצלת את האדם מן החטא כמו שאמרו בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין מיהו דוקא כשעוסק בה לשמה אבל שלא לשמה נוח לו שלא נברא ושלא לשמה כתבו התוספות בפרק מקום שנהגו דהיינו להתייהר ולקנטר חברו ולקפחו בהלכה ואינו לומד לעשות דאי לאו הכי תקשי מהא דאמר רבי יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה ואנשי ירושלים גדולים בתורה היו ועוסקים בה דאפי' ירבעם אחאב ומנשה גדולים בתורה היו כדאיתא בפרק חלק מנשה היה שונה נ"ה פנים בתורת כהנים אחאב פ"ה פנים אלא שלא עסקו בה רק לשם יוהרא ולקינטור ותורה כי האי אינה מצלת מן החטא והיינו מה שאמר הכתוב מי האיש החכם ויבן את זאת וגומר לא היתה השאלה על איזה חטא נאבדה הארץ דודאי חטאו הרבה אלא לפי שהתורה תבלין ומצלת מן החטא היתה השאלה כיון דאנשי ירושלים גדולים בתורה הוו ועסקו בה אמאי לא היתה מצלת אותן מן החטא שלא תאבד הארץ. וקאמר דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו לפי שאין החכם ולא הנביא יודעים מה בלבו של אדם מבודים היו שעסקו בה לשמה ולא ידעו שלשם קינטור נתכוונו אבל הוא יתברך בוחן לבבות ידע כוונתם הרעה והיינו דקאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולא הלכו בה ואמר רב שלא ברכו בתורה תחילה דכיון שלא ברכו תחילה גליא דעתייהו שלא עסקו בה מפני חשיבותה והנאתה אלא לשם יוהרא וקנטור דכל העושה דבר ונהנה בו מברך תחילה לשמו יתברך שזיכהו לכך וכדאיתא בפרק שלשה שאכלו ברכת התורה מניין אמר רבי ישמעאל קל וחומר על חיי שעה מברך על חיי העולם לא כל שכן ואינהו כיון שלא היה להן הנאה מגוף עסק התורה לכך לא ברכו עליה. ועוד נראה לפי שכשמברכין על התורה צריך האדם לבקש רחמים בברכתו עליו ועל כל ישראל כדי שנזכה כולנו ללמוד וללמד להבין ולהשכיל שכן הוא נוסח הברכה הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות כל עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך ואינהו כיון שנתכוונו להתייהר ולקנטר חביריהם בהלכות לא רצו לברך ברכה זו כדי שלא יבקשו רחמים על חביריהם להיות גדולים בתורה דאדרבא כוונתם היתה לקפחם ולנצחם ולהכי לא היתה התורה מצלת אותן מן החטא:
שדינא כפינא וגדילנא נישבי וציידנא טביא וכולי כלומר כל כך עסקן גדול בתורה היה עד שאפילו אם לא היה אפשר לו ללמד תורה אלא ע"י טורח ועסק גדול כגון שאם לא היה מוצא שום ספר ללמד בו ולא קלפים לכתוב עליהן ולא רשת לצוד בו ולא חוטין לעשות מהן רשת היה מטריח עצמו לזרוע פשתן ולגדל רשת צבי ולעשות קלפים ולכתוב חמשה חומשי תורה כדי ללמוד בהן וכיון שכל כך עסקן גדול הוה נמצא דעביד דלא משתכח תורה מישראל:
לבר מגוהרקא דרבי חייא דמנפשיה סליק ונחית ואם תאמר מאי רבותיה וי"ל דכבוד השכינה עצמה סלקא ונחתא בהדי גוהרקא דרבי חייא מרוב חשיבות כדאשכחן בפרק טרף בקלפי אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להן שנה זו הוא מת א"ל מניין ת"ל בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו נזדמן וכולי ואיתא בירושלמי דכבוד שכינה הוה והיינו דקאמר דמנפשיה סליק ונחית פירש על פי דבורו וכבודו ית' לא על ידי שליח וכבודו יתב' לא יראהו האדם וחי והשתא ניחא דכיון דהוה מסתכל אתו תרי בוטיטי דנורא וסמינהו לעיניה דכל מי שאינו חס על כבוד קונו ומסתכל בכבוד השכינה עיניו כהות כמו שאמרו המסתכל בקשת עיניו כהות לפי שהקשת הוא דמות המוקש לו ית' וכן המסתכל בכהנים בשעה שעולין לדוכן עיניו כהות משום. דשכינתא שריא על ידייהו:
יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה וכולי משמע דלא מצלי אלא בריש ירחא ואם תאמר מאי שנא ריש ירחא משאר כולי יומי ויש לומר דבשבת וראש חדש ארחא הוא לקבולי אפיה דשכינתא ומצלי דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' וכתיב מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת אורחא הוא ומה ששאל רבי לאליהו בראש חודש ולא שאלו בשבת יש לומר דבשבת לא הוה אפשר ליה לאליהו לבא ממקומו שהוא חונה שם למתיבתא דר' דק"ל יש תחומין למעלה מעשרה ואסור לו לצאת בשבת חוץ לתחום כדאמרי' בריש פרק מי שהוציאוהו:
מחיוהו שיתין פולסי דנורא י"מ לפי שבבית דין של מטה נעשה אדם בר עונשין בן י"ג שנה והמחייב מלקות לוקין אותו שלשה פעמים כמספר י"ג דהיינו ארבעים חסר אחת לכך בבית דין של מעלה שאין עושין אלא מעשרים שנה ומעלה מי שנתחייב מלקות מחו ליה שיתין פולסי דהיינו נמי שלשה פעמים כמספר עשרים ואין צורך לדחוק דאורחא דש"ס למינקט מספר שיתין וטעמא דמילתא פירשתי לעיל גבי שיתין נמטי שיתין משיכלי דמא וכו':