תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף פג
הא תינח במקום מדרון כו' התינח היכא דליכא ראיה כו' לכאורה תימה דמאי תמיהא לוקמא בדליכא ראיה ובמקום מדרון ואי משום דקתני סתמא אם כן כולהו דוכתי תנן סתמא דארבעה שומרין נשבעין לא אתיא כאיסי ואנן קי"ל כוותיה וי"ל דמתני' הכי משמע דאיירי בדאיכא ראיה ואפי' שלא במקום מדרון מדקתני המעביר חביות ממקום למקום משמע דברחוב העיר איירי דלאו אורחא שישא פועל חביות יין על כתפו מעיר לעיר על פני השדה וברחוב העיר על הרוב אנשים מצויין שם כדאמר בסמוך וגם מקום מדרון לא שכיח ברחוב העיר וכיון דסתמא קתני משמע בדאיכא ראיה ושלא במקום מדרון איירי דדוחק לאוקמי דיקא במקום מדרון ובדליכא ראיה כיון דמילתא דלא שכיח הוא להיות כן ברחוב העיר ואפשר להכי נקט מתניתין ושברה ולא קתני ונשברה כדקתני בריית' נשברה כדו לאשמעינן דאף על גב דנראין הדברים דאיהו שברה דלא הוי מקום מדרון ולא מצי לאתויי ראייה אפילו הכי זה וזה ישבע:
השוכר את הפועלים פרק שביעי
ואמר להם להשכים ולהערי' אחר שהשכירן כבר אמר להם להשכים ולהעריב כמו שכתבו התוספות אע"ג דבמדרש רבה שהביאו התוס' לקמן גרסינן ופסק עמהם להשכים ולהעריב צריך לומר לישנא דפסק לאו דוקא נקט אלא כלומר שאומר להם כך:
פועל ביציאתו משל בעל הבית טעמא דמלתא נראה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל תחילה קודם שיצא למלאכתו דזמן תפילת השחר מצותה עם הנץ החמה דכתיב ייראוך עם שמש ומשעלה עמוד השחר יצא:
מאי דכתיב תשת חשך ויהי, לילה וכו' לפי שלא פי' בהך דרשה מציעתא דקרא הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכל' גם יש לדקדק חדא דקאמר תזרח השמש לצדיקים מאן דכר שמייהו הא ברישא דקרא לא איירי מצדיקים מידי ותו דקאמר יאספון רשעים לגיהנם מידי גיהנם כתיב בקרא ועוד כיון דנפקא ליה מתן שכרן של צדיקים מואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וכו' א"כ יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן למה לי ואיזה שכר יקבלו עוד וכבר אמרו כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע הן מתחלק לכמה ניצוצות לכך נראה להוסיף נפך ונראה דהכי פי' דקרא לפום הך דרשא תשת חשך ויהי לילה זה העולה הזה כו' בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו תרמוש הוא מלשון תרמסנ' רגל כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרש' בראשי' רמז לרשעים שבו שדורסי' והולכים ומצליחים בהאי עלמא וזהו שאמר שדומין לחיה שביער שמשכל'. ומזקת הבריות וכדאיתא במדרש רבה פרשה שמיני יכרסמנה חזיר מיער הדא חיותא כי סלקא מן מורשא לית היא ממכיא וכי סלק' מנהרא היא ממכי' א"כ לפי שהעולם הזה דומה בעיני הרשעים כיער שהגזילות מצויות שם כך המה גוזלים וחומסים ואין מוחה בידם כאלו היו בתוך היער. ואפשר דוי"ו יתירא דתיתו רמז ליה כי היה הרשע חיותו ומחייתו ביער תליא ע"י שגוזל וטורף כעומד ביער כמו ועל חרבך תחיה הכפירים שואגים לטרף אלו הצדיקים ותלמידי חכמים המתגברים על יצרם ככפירי האריות ויושבים תמיד תוך ארבע אמות של הלכה ואינן נבהלי' להון המה שואגים לטרף שאגה הוא מלשון תפילה שאינן עוסקים בהבלי הזמן אלא בוטחים בה' ומתפללים אליו שימציא להם פרנסתם ם וטרף כמו הטריפני לחם חקי ולפי שאינם חפצים במותרות כי אם לחם ביתם לכך אמר ולבקש מאל אכלם ולא כתיב אכל רמז שאינן מבקשים רק כדי שיעור מאכלם בלב' ולא יותר כלל. תזרח השמש לצדיקים הנזכרים לעולם הבא ועל ידי כן יאספון רשעים לגיהנם ולאו בגיהנם שנידונין בו הרשעים לאחר מיתה איירי אלא בגיהנם שלעתי' כשיוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכדאמר ריש לקיש בפ"ק דנדרים אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ומתעדנין בה ורשעים נידונין בה שנאמר שמש צדקה ומרפא בכנפיה וכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וגומר ולהט אותם היום הבא. ואל מעונתם ירבצון פירש הצדיקים ירבצון אל מעונתם של רשעים שירשו ויטלו חלקם בגן עדן כמו שאמרו חכמים ז"ל כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ונקט לשון ירבצון כי לא ינוחו שמה הצדיקים עולמית אלא רובצים ומתענגים שמה ואחר כך יוצאין משם לקבל שכר חלק עצמן והיינו דקאמר יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולהכי נקט קרא הכא יצא אדם לפעלו לפי שחלקן של רשעים שנטלו לאו שכר פעולתן הוי אלא ירושה בעלמא הוא דשקלי אבל שכר חלק עצמן שכר פעולת מעשיו הטובים הוא לכך כתיב ביה יצא לפעלו ועוד נראה דלהכי מתן שכרו פעלו קרי ליה לפי שכל מצוה שעושה אדם למטה נעשה ממנה רושם למעלה ונברא ממנה מלאך וזהו שאמרו ששכר מצוה למטה נעשה ממנה רושם למעלה ונברא ממנה מלאך וזהו שאמרו ששכר מצוה מצוה שהמצוה עצמה היא מתן שכרה לעה"ב לכך כתיב יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב במי שהשלי' עבודתו כו' משום דצדיקים דהאי קרא באותן שלא הגיעו לשנים איירי ולהכי קרי להו כפירי' מלשון כפיר אריות ולרבותא נקט להו דאפי' בילדותן מתגברין על יצרן ומניחין חיי שעה ועוסקין בחיי עולם ויש לך אדם שעסק בתורה בילדותו ופורש ממנה לעת זקנותו לכך מסיים הכתוב ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עד יום מותו:
אקדומי קדים לגירסיה וגבי פועל נקט קדים קעביד עבידתיה ולא קאמר נמי אקדומי קדים משום דאורחיה דצורבא מרבנן להקדים הרבה מעלות השחר כדאמרינן בפרק עושין פסין שחורות כעורב במי אתה מוצא סידרי תורה במי שמשכים ומעריב עליהן בבית המדרש ופירש רש"י ז"ל שחורות לשון שחרית אבל פועל קיימא לן דביציאתו משל בעל הבית שאינו מקדים אלא מהנץ החמה לכך לא נקט גביה אלא חד קדימה: