אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף פב

דף פא

במלוה צריך למשכון קמיפלגי פירש"י ז"ל להשתמש בו וקשה בסיפא כשהלוהו אדם זוז בשטר והניח משכון בידו אמאי מודה ר' אליעזר הא אכתי לאו מצוה קעביד כיון דצריך למשכון ומשתמש בו ואף דמתחילה עשה מצוה שהלוהו בלא משכון מ"מ השתא מיהא לאו מצוה קעביד ומצוה ראשונה אזלה לה ועוד דא"כ אמאי קאמר לעיל מתני' הלא כר' אליעזר נוקי מתני' באין צריך למשכון דמפירש"י ז"ל משמע דס"ל דקיימא לן כרב יוסף שפירש דהא דרבה ודאי תנאי דהא ר' עקיבא לית ליה דרבא וא"כ איתא כרבי אליעזר דשמותי הוא כמ"ש התו' בפר' אלו מציאות ועוד דאי המלוה על המשכון ומשתמש בו ומנכה לו מן החוב איירי הרי לא גרע משוכר כלי מחבירו ואמאי קאמר רבי אליעזר דישבע ויטול מעותיו ורבי עקיבא נמי אמאי קאמר יכול הוא שיאמר לו כלום הלויתני אלא על המשכון וכו' תיפוק ליה דשוכר הוי וקיימא לן דשוכר חייב בגניבה ואבידה ואין סברא לומר דרבי אליעזר ורבי עקיבא סבירא להו כמאן דאמר שוכר כשומר חנם דמי לכך נראה כפירוש רבינו חננאל ז"ל שכתבו התוספות שכל המלוה לחבירו על המשכון צריך למשכון קרי ליה כיון שלא רצה להלותו בלא משכון ומה שהקשו התוספות דאטו משום הכי לאו מצוה קעביד יש לומר דודאי גוף ההלואה מצוה היא מיהו לקיחת המשכון לאו מצוה היא ואדרבא פשטא דקרא דאם כסף תלוה בלא משכון משמע אלא שכשמגיע זמן הפרעון ואינו פורע אז צוה הכתוב שלא יהיה לו כנושה ויקח משכון על ידי בית דין ולכך קאמר מר סבר לאו מצוה קעביד דלא מצי לשומר אבידה דהתם לקיחת האבידה מצוה היא לכך כשמתעסק בה לשוחטה ולנערה פטור מליתן לעני אבל לקיחת המשכון כיון דלאו מצוה היא לכך כשמתעסק בו לשוטחו לא הוי עוסק במצוה והשתא ניחא דמודה רבי אליעזר בסיפא במלוה לחבירו אלף זוז בשטר והניח משכון בידו דאבדו מעותיו דכשהלוהו לו בשטר פשיטא דלא יהיב ליה משכון באותה שעה אלא שלא בשעת הלואה איירי כשהגיע זמן הפרעון ולא פרע לו הניח משכון בידו על ידי בית דין ולכך אפי' ר' אליעזר מודה דאבדו מעותיו דלקיחת המשכון באותה שעה מצוה הוא מה שאין דוחקו לפרוע דכיון דזמן הפרעון שקבע לו כבר הגיע היה מן הראוי לנוגשו שיפרענו אלא דמצות הכתוב הוא שלא יגור אותו ויקח משכון מידו כדי שימהר לבקש מעות לפרוע חובו כי הוא מתבייש מה שבכל יום יחזירו משכונו כמ"ש התוספות בפ' המקבל וכיון דאז לקיחת המשכון מצוה הוא מה שאינו דוחקו לפרוע לכך כשמתעסק בו לנערו ולשוטחו עוסק במצוה הוא ואי אתי עניא לא בעי למיתב ליה ובשבועות איתא נמי להך סוגיא ולא גרסינן התם שלהנאתו קא מתכוין אלא הכי גמרינן מר סבר מצוה קעביד ומר סבר לאו מצוה קעביד ותו לא:

קיימא לן דבנתקל פושע פליגי אבל אי לאו דק"ל הכי איכא למימר דכולי עלמא נתקל אונס הוא ובמפקיר נזקיו פליגי ר' מאיר מחייב דבור שחייבה עליו תורה בבור בר"ה דהפקר הוא ורבי יהודה סבר דהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה כדאיתא בפרק המניח:

תברא מי ששנה זה לא שנה זו ולעולם טעמא דר' מאיר משום דסבר נתקל אונס הוא ואיידי דמפרש לה טעמא דרבי מאיר מפרש לה נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי אליעזר לכך קאמר ואתא ר' יהודה וכו' ואתא ר' אליעזר וכו' וכן בסמוך איידי דמפרש לה טעמא דרבי מאיר דפוטר משום דשבוע' זו תקנת חכמים הוא מפרש להו נמי טעמייהו דרבי יהודה ודרבי אליעזר:

אלא שומר שכר אמאי משתבע כי לא פשע נמי שלומי בעי דסבירא ליה לר' אליעזר נתקל לאו אונס הוא ותימה מנא ליה לש"ס למימר הכי דלמא רבי אליעזר נמי כרבי מאיר ס"ל דנתקל אונס הוא ולא תמה אלא כדאמר בתר הכי לחוד דהיאך יכולין זה וזה לישבע התינח במקום מדרון וכו' התינח היכא דליכא קמיה וכו' ויש לומר דהכי דייק לישנא דרבי אליעזר מדלא קאמר ותמה אני אם יכולין לישבע מדנקט אם יכולין זה וזה לישבע משמע דהוה תמה על זה דהיינו אשומר שכר תמיה אחריתי ועל זה דהיינו שומר חנם תמיה אחריתי וכן משמע קצת מלשון רש"י ז"ל שכתב במתני' אבל תמה אני על זה ועל זה היאך נפשרי' משמע דדייק לישנא דזה וזה דנקט רבי אליעזר. ולפי זה ניחא בסמוך לר' יוחנן דמפרש טעמא דר' מאיר דמיפטר בשבועה משום תקנת חכמים ונתקל פושע הוא ורבי אליעזר דתמה עליו על כרחך לית ליה תקנת חכמים אם כן מנא ליה לש"ס למימר דרבי אליעזר בעלמא כר' יהודה סבירא ליה דנתקל לאו פושע הוא ולאו אונס הוא ולהכי תמה אשומר שכר אמאי משתבע כו' דלמא רבי אליעזר נמי כר' מאיר ס"ל דנתקל פושע הוא אלא דלית ליה תקנת חכמים ולהכי תמה אם יכולין לישבע אלא משום דאם כן נתקל פושע הוי לא משכחת לה תמיה אשומר שכר דליתא בשומר חנם ומלישנא דרבי אליעזר משמע דעל שומר שכר הוה תמה תמיה אחריתי דליתא בשומר חנם מדנקט זה וזה כדפי':

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה