תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף פא
הא גמרתיו שומר שכר דאי לאו הכי נשמעינן גמרתיו וכ"ש טול את שלך כדפריך בתר הכי ותימה דמאי משני לא הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וכי לא ידע אכתי איכא לאקשויי אבל גמרתיו מאי שומר חנם אי הכי כו' ואי אשינויא דבתר הכי סמיך דטול את שלך איצטריכ' ליה מ"מ מאי איצטריך למימר אלא הכי דייק מינה הא הבא מעות כו' הוה ליה למימר לא גמרתיו נמי שומר חנם הוא וטול את שלך איצטריך ליה כדמסיק וי"ל דלמסקנא נמי דטול את שלך איצטריכא ליה צריך לומר דדייקינן מיניה הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר מדלא קתני מתני' וכולן שאמרו טול את שלך שומר חנם למה ליה למיתני והבא מעות אלא דיוקא אתי לאשמעינן הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וה"ק לא הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר פירוש וכיון דהך דיוקא ע"כ דייקינן מינה מדקתני והבא מעות אם כן צריך לומר דלא דייקינן מינה הא גמרתיו שומר שכר דאי דייקינן מינה הא גמרתיו שומר שכר אם כן למה ליה למיתני והבא מעות לא שמעינן הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר הא אמרת דאפילו גמרתיו הוי שומר שכר הבא מעות וטול את שלך לא כ"ש וא"ת ומאי פריך אדתני וכולן שאמרו כו' נשמעינן גמרתיו הא איצטריך למיתני טול את שלך והבא מעות למידק מינה הא הבא מעות וכו' וי"ל דפריך שפיר דטפי הוה ליה למיתני גמרתיו לאשמעינן מלתא בעיקר הדין דאפילו גמרתיו הוי שומר חנם ממאי דקתני טול את שלך והבא מעות שומר חנם דלגופיה לא איצטריך ולא שמעינן מיניה אלא דיוקא ומשני דטול את שלך איצטריך נמי לעיקרא דדינא סד"א וכו':
ואמאי שמיר' בבעלי' היא פירש"י ז"ל דאשמור לי ואשמור לך קאי אבל אינך כולהו לאו שמיר' בבעלים נינהו ומדברי הרמב"ם ז"ל פי' משכירות משמע דאכולהו פריך והא שמיר' בבעלי' היא וכן משמע קצת ועיין בטור סי' ש"ה:
חד אריך וחד גוצא תימה דמאי איצטריך ש"ס לפרש הכי שאין ענינו להך עובדא מיהו לפירש"י ז"ל דהשאילני ואשאילך לאו שאלה בבעלים הוא ניחא דאשמעינן דלא תקשי אמאי אמרו ליה רבנן לרבא והא שאלה בבעלים הוא הא כיון דאינהו לא הוו ידעי גופא דעובדא היכי הוה דהא לא הוה ידעי דבלא דעתיה שקליה אם כן דלמא ההוא דרכיב חמרא שקיל סרבלא להתכסות בו והוה ליה השאילני ואשאילך ונהי דממילא מטי ליה הנאה לשואל מכל מקום לאו עמו במלאכתו הוא כיון שלטובת עצמו לקחו לכך קאמר דבעל הסרבל גוצא הוה ובעל הסדינא אדם גדול בענקים הוה דלא הוה אפשר ליה ללבוש סרבלא דגוצא ופשיטא להו שלטובת השואל נטלו להעבירו על הנהר אבל לפירש הרמב"ם ז"ל דהשאילני ואשאילך שאלה בבעלים הוא קשה ושמא אשמעינן טעמא דשטפוה מיא לסדיניה לכך קאמר חד אריך כו' דכיון דסדין ארוך הוה כי לבשיה גוצא נמשך סדינא ונגרר בתריה לכך שטפוה זרמא דמיא:
אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא דקדק ש"ס ולא קאמר ומכסי סדינא כדאמר בגוצא מיכסי בסרבא משום דאריכא בההיא שעתא לא הוה מיכסי בסדינא דהא מסיק דבלא דעתיה שקליה:
ההוא יומא אמרו ליה לחד מנייהו זיל אפי לן האריך ש"ס ולא קאמר ההוא יומא אפי' חד מנייהו א"ל נטרו לי כו' לאשמעינן דההוא יומא לאו דידיה הוה כדמסיק אלא שהם בקשו ממנו שילך ויאפה ונתרצה להם ולהכי לא משני בסמוך דכל חד מנייהו ביומא דידיה אפקיד גלימיה גבי חבריה והוה ליה שמור לי ואשמור לך דהוי שומר שכר אלא משום דקושטא דמילתא קאמר דלאו יומא דידיה הוה:
א"ל רבא מה ליה לשקר רבה גרסי' וכן הוא בספר רב אלפס ז"ל וכן משמע דאורחא דש"ס בכולי דוכתי להקדים אביי לדרב' והכא נקט מילתא דרבא קודם ולהכי כתבו הרי"ף והרמב"ם והרש"א ז"ל דהלכתא כאביי דאמר מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ואי רבא גרסינן הא קי"ל דהלכתא כוותיה דרבא לגביה דאביי בכולהו דוכתי לבר מיע"ל קג"מ. ומכאן קשה לפי' רשב"ם ז"ל בפרק חזקת הבתים דמייתי ש"ס תרתי עובדי בההוא דהוה מפיק שטרא זייפא אחבריה גחין ולחיש ליה לרבה אין שטר' זייפא הוא מיהו שטר' מעלי הוה לי ואירכס וקאמר רבה מה לי' לשקר וא"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ופי' רשב"ם ז"ל שם דדמיא למה לי לשקר במקום עדי' וקשה דא"כ למאי דמסיק ש"ס התם דהלכתא כוותיה דרבה אארבע וכוותיה דרב יוסף בזוזי משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה אמאי פסקינן הכא כוותיה דאביי ובעי שלומי נימא המוציא מחבירו עליו הראיה והתו' שם פירשו טעמא דרב יוסף בענין אחר לא משום דהוה למה לי לשקר במקום עדים וא"כ לא דמיא לעובדא דהכא: