תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף פ
אפי' מעוברת ואפי' מניקה אתי לאשמעינן אע"ג דרוב נשים לאו מעוברות ולאו מניקות נינהו ולהכי נקט בהו לשון אפילו אבל גבי גדול' לא שייך למיתני אפילו גדולה משום דרוב נשים לאו קטנות נינהו דיש גדולות ויש קטנות לכך קאמר בין קטנה בין גדולה:
תבואה והביא עליה תבן שבלים כל זמן שהדגן עדיין בתוכן תבואה קרי להו אבל דגן והביא עליה תבן לאביי דסבר בשעורים שהתליעו פטור אם הוסיף שלשת קבין הכא נמי פטור בהך שיעורא דתבן נמי קל הרבה כמו שעורים שהתליעו:
אפי' תימא בשלא חבטו לאלתר לאגרא יתירא לכאורה משמע שאם הוסיף עליו קב שלא מדעתו צריך להוסיף בשכרו כפי מה ששכרו שאם שכרו לשאת שלשים קבין בשלשים זוז צריך להוסיף לו זוז אחד ואין נראה דא"כ משמע שאם לא הוסיף אלא פחות מקב לא בעי למית' ליה מידי מחמת התוספות ואין סבר' לומר כן דלמה יטריח זה עצמו בפחות מקב חנם וליכא למימר דבפחות מקב עביד איניש דמחיל דכיון דמשא אדם רק שלשים קבין כשמוסיפין עליו אפי' פחות מקב התוספו' קשה לו ולא עביד איניש דמחיל על כך ועוד דלשון לאגר' יתירא לא משמע הכי דהוה ליה למימר למיתב ליה אגרא ותו לא לכך נראה לפרש שאם שכרו לשאת שלשים קבין בשלשים זוז והוסיף עליו קב צריך למיתב ליה אגרא מחמת קב פהוסיף טפי מזוז ולכך קאמר לאגרא יתירא משום דקב זה קשה עליו טפי מקב אחר שדרכו לישא אבל הוסיף עליו בציר מקב אע"ג דקשה עליו קצת מכל מקום אינו משלם התוס' אלא כפי מה ששכרו דבבציר מקב לא קפיד איניש לאגרא יתירא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מהלכות שכירות אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב פחות מכאן פטור אבל נותן הוא שכר התוס' ע"כ וכיון דסבר דנותן לו שכר התוס' אפי' לא הוסיף אלא פחות מחלק משלשים א"כ על כרחך צריך לפרש לאגרא יתירא דקאמר כדפי' שנותן שכר על התוספות יותר מכפי מה ששכרו אם הוסיף עליו חלק משלשים וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל שכתב דלית הלכתא כרבא דלא בעי למיתב ליה אגרא יתירא ובתוס' קב אין סברא לומר דלא בעי למיתב ליה ולא מידי מיהו מה שכתב דלית הלכתא כרבא וכ"ש כאביי וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דלא מייתי אלא שינויא דרב אשי לא ידענא דהא איכא למימר דרב אשי לא פליג אשינויא דרבא ואביי וכל חד אוקימת' אחריתי קאמר ולא פליגי אהדדי כלל:
דקא תפיס ליה אגריה כתבו התו' וא"ת שוכר נמי בההיא הנאה דתפיס ליה אשכרו כו' אע"ג דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מכל מקום כיון דשוכר סתמא קתני ברייתא מי לא עסקינן אפי' אם נתרצה ונתן לו כבר שכרו: