אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף עו

דף עה

השוכר את האומנין פרק שישי

פשיטא אי אמר ליה בעל הבית בתלתא כו' דעתייהו אעיילוי' פי' בכי האי גונא שקלי ארבעה מה נפשך אי אדבורא דידיה קא סמכי דאמרי ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית שקלי ארבעה ואפילו אי אמרינן דאדבורא דבעל הבית קא סמכי שקלי ארבעה דלא לפחות מקצבתו של זה אמרו כן אלא דעתם היה דאי אמר בעל הבית טפי מארבעה שיהא לבם כמו שאמר בעל הבית אלא אי אמר ליה בעל הבית בארבעה וכו' קא מיבעיא לן אי אדיבורא דבעל הבית קא סמכי ודעתייהו אעילויא ושקלי ארבעה או דלמא אדיבורא דידיה קא סמכי דא"ל מהימנת לן כו' ולא שקלי אלא תלתא:

דעתייהו אעילויא כתבו התוספות באמר להו שכרכם עלי איירי דאי אמר להו שכרכם על בעל הבית מאי נפקא מינה כו' ודוחק הוא לאוקמי דוקא באמר להו שכרכם עלי מדנקט סתמא משמע בדשכרן סתמא איירי או בדאמר להו שכרכם על בעל הבית איירי דהכי אורחא דמילת' למימר הכי ועוד דהך פשיטא אאוקימתא דמתניתין קיימא משמע דאיירי דומיא דמתניתין דמוקי לה לעיל דאמר להו שכרכם על בעל הבית ועוד דאי אמר להם שכרכם עלי לא שייך למימר אדיבורא דבעל הבית קא סמכי דלית להו גבי בעל הבית מידי לכך נראה דאיירי בדשכרן סתמא אי נמי אמר להו שכרכם על בעל הבית ומה שהקשו התוספות דא"כ כי דעתייהו אעילויא מאי הוי דב"ה לא ישלם אלא מה שהתנה לאו קושיא היא דאיירי שמלאכתן שוה ארבעה והיכא דאמר ליה בעל הבית בארבעה ואזל איהו ואמר להו בתלתא ואינהו לא אמרי ליה מידי לא שקלי אלא תלתא אף ע"ג דמלאכתן שוה ארבעה כמו שכתב רב אלפס והרא"ש ז"ל דסבור וקבול ואוזלי הוא דקא מוזלי גביה נקאמר ש"ס דהיכא דמלאכתן שוה ארבעה ואינהו הוה אמרי ליה כמו שאמר בעל הבית אז אי אמר בעל הבית בתלתא ואזל איהו אמר להו בארבעה ואמרו ליה כמו שאמר בעל הבית פשיטא דשקלי ארבעה מה נפשך דאפילו אי אמרינן אדיבורא דב"ה קא סמכי לא שייך למימר דסבור וקבול דדעתייהו הוה אעילויא כיון דמלאכתן שויא ארבעה שקלו מיהא ארבעה אלא אי אמר ליה בעל הבית בארבעה ואזל איהו אמר להו בתלתא ואמרי אינהו כמ"ש בעל הבית מאי אדיבור' דידיה קא סמכי דאמרי ליה מהימנת כו' וכיון דאדיבור' דידיה קא סמכי לא שקלי אלא תלתא דסבור וקבול ואוזלי הוא דקא מוזלי גביה או דלמא אדיבורא דב"ה קא סמכי ושקלי ארבעה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות וכן כתב הרא"ש ז"ל:

הא דסיירא לארעיה מאורתא פי' רש"י ז"ל והוליך הפועלים שם וראוה וכו' ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דלא בעינה שהוליך שם הפועלים שכתב בפ"ט מהלכות שכירות הלכו פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה או ששכרן להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים אם בקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצא צריכה פועלים אין לפועלים כלום מה בידו לעשות ואם לא בקר נותן להן שכרן כפועל בטל וכן כתב בש"ע וטעמא משום דמעיקרא פשע ששכר פועלים ולא ידע אי צריכה פועלים:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה