תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף עג
ניחא להו דמגלו להו תרעא פי' בעלי בתים המלוים מגלים להם שערי היוקר כדפי' ר"ת ז"ל ולפי זה ניחא להו דמוזלי גבייהו דקאמר נמי אבעלי בתים המלוים להם קאי דומיא דמגלו להו תרעא וצ"ל דלאו מכ"ע הוו שקלי חמרי זוזי ליתן להן פירות כשער מקום הזול אלא ממוכריהן ומספסריהן כמ"ש הרמב"ם ז"ל וע"י שנותנין להן פירות כשער מקום הזול היו רגילין למכור לחמרין מיני סחורות בזול וקאמר איכא בינייהו תגרא חדתא דתגרא חדתא נמי מוזיל גבייהו במכירת סחורה אבל אינו בקי לגלויי תרעא מיהו קשה בסמוך בעובדא דרב מאי פריך ונשקול שיתא דרב ודאי לא הוה מגלה להו תרעא ולא אוזיל גבייהו דלאו תגרא הוה לגלויי תרעא ולסייעם במכירתן ושמא בני ביתו הוו מגלו להו תרעא ומוזלי גבייהו. ועוד קשה למה שכתבו התו' דהא דהחמרין מעלין במקום היוקר כו' כשהאחריות על בעל הבית דוקא איירי א"כ בעובדא דרב מאי איצטריך ש"ס לפרש דקבל עליה אונסא דאורחא הוה ליה למימר סתמא יהיב רב זוזי לחמרי ושקיל מנייהו חמשה. גם מה שכתבו התוס' לעיל ברשות מוכר מותר כגון שנתן לו שכר עמלו ומזונו איירי לכאורה לא משמע כן מדנקט סתמא משמע דבקבלת אחריות לחודא סגי וכ"כ ה' המגיד בפ"ט מה"מ שי"א דכל שהוא ברשות מוכר אע"פ שאינו נותן לו שכר עמלו מותר וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שסתם דבריו לכך נראה דבעובדא דרב לא שייך טעמא דמגלה תרעא ומוזיל גבייהו כדפי' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דמייתי מעיקרא מילתא דרב והדר מייתי הא דהחמרין מעלין וכו' ומשום דרב קבל עליה אונסא דאורחא לחודא שרי כדקתני ברייתא ברשות מוכר מותר. והא דקתני החמרין מעלין וכו' אפי' כשהאחריות על החמרין נמי שרי מטעמא דמגלו להו תרעא וכו' ובטרשא דרב חמא איכא למימר דאחריות על המקבלים הוה ולהכי בעי טעמא דשבקא להו מיכסא וכ"כ רבינו זרחיה ז"ל. וא"ת אמאי סגי בקבלת אחריות לחודא והא נמצא דטורחי' לו בשכר הלואה כבר תירץ בית יוסף ז"ל בסי' קע"ג דאינו מתנה עמו שילוה לו אלא הוא מעצמו נוטלן ומשתמש בהן וכו' ועיין בספר המלחמות מה שכתב בזה גבי טרשא דרב חמא:
ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו פי' ר"ח ז"ל שמוכר עגלים קטנים ולדות עדרו אשר יולדו לו בשנה זאת כו' משמע שמוכר לו הולדות בכלל מה שיולדו הן רב הן מעט ולמאי שכתבו התוספות לעיל גבי מה שעזי חולבות מכור לך דרב לא אסר פרדסא אלא דוקא כשאמר ליה כך וכך הינין מכור לך אבל אם מכר לו הן רב הן מעט מה שיגדל מודה רב דשרי אי אפשר לפרש הכא כפירש ר"ח דא"כ אמאי קאמר דמודה רב בתורי הא אפילו בפרדיסא גופא נמי מודה בכי האי גונא כשמוכר לו הפרדס בכלל והרמב"ם ז"ל בפ"ח ממלוה כתב אסור לקנות פרי הפרדס קודם שיגמור וכו' אבל אם קנה עגל בזול והיה אצל הבעלים עד שיגדיל הרי זה מותר שהרי אם מת או כחש ברשות הלוקח הוא והכחש והמיתה דבר מצוי תמיד וזהו פירש להא דקאמר בתורי דנפיש פסדייהו ולפירש' ניחא מה שכתבו התוספות לעיל מיהו פירש"י ז"ל נראה עיקר דמודה רב במקום שבוצרים הכרמים בשוורים קאמר מדקאמר בפרק אלו מציאות מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ישכור פועלים ואל ישב עמהן תרגומה בתורה דנפיש פסדייהו והתם אי אפשר לפרש אלא כדפירש"י ז"ל וכיון דחד לישנא נקט ש"ס הכא והתם משמע דחד ענינא וצ"ל דלאו ודאי הוא דנפיש פסדייהו אלא דרגילות הרבה לבא לידי הפסד רב ומ"מ יכול להזהר שלא יבא לידי הפסד כדמשמע לעיל שאם הוא יושב עם הפועלים אינו בא לידי הפסד רב. ובש"ע טור יורה דעה סי' קע"ג העתיק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב אבל מותר לקנות עגל בזול ולהניחו ביד המוכר עד שיגדל שאם ימות או יכחיש ברשות לוקח הוא כו' ופירש"י נראה עיקר וכ"כ הראב"ד דפי' הרמב"ם ז"ל אינו נכון:
דשבשי שבשי פי' ר"ח שנותנין מעות לבעל הזמורות צ"ל דהנהו דשבשי שבשי יהבי זוזי לבעל הזמורות דהיינו בעל הכרם מדקאמר שמואל להנהו דשבשי שבשי הפוכו בארעא וכ"כ הרמב"ם ז"ל הנותן מעות לבעל הכרם על השריגים ועל הזמורות וכו' ודברי הרא"ש ז"ל בזה צ"ע. וקצת משמע מדברי רבינו חננאל ז"ל שכתב בכך וכך המשוי דוקא בכה"ג מצריך שמואל להפוכי בארעא אבל מכר לו בכלל זמורות הפרדס הן רב הן מעט מה שיגדלו א"צ להפוכי בארעא דבכה"ג איכא תיוהא:
ומשעבדי בהו טפי וא"ת לספרים דידן דגרסי' טפי מאי השיב רבא דמלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעביד כו' דהא מלכא לאו גזלנא הוא ולא קאמר דלישתעביד טפי מדמי כרגא וא"נ קאמר הכי לאו דינא דשלטון הוא אלא גזילה דשלטון ואסור וי"ל כיון דמוהרקייהו דהני דהיינו חותם עבדות שלהן בטפס' דמלכא מנח א"כ משועבדים המה לעבודתו כל השנה כולה דהכי הוא דינא דמלכותא אלא שהן פודין עצמן מן העבדות בכרגא שנותנין לו כל שנה ושנה לכך דינא דמלכותא הוא למימר דלא יהיב כרגא דלשתעביד לי' כל השנה למאן דיהיב אף על גב דעבודת כל השנה הוי טפי מדמי כרגא:
דתניא ראית שאינו נוהג כשורה לכאורה תימה דמאי ראיה דלמא התם בלא כפייה איירי ותדע מדקאמר יכול אפי' נוהג כשורה, ואי בכפייה קרא למה לי פשיטא דאסור לכוף למי שנוהג כשורה ולהשתעבד בו ועוד קשה מה ענין עובדא דרב סעורם בהך שמעתא ועוד דדוחק לומר דרב סעורם היה כופה ומשתעבד בחנם אפילו לאינשי דלא מעלו ועוד מאי איצטריך ש"ס לפרש עבודתם דהוה מעייל להו בגוהרקא ולא קאמר סתמא ועביד בהו עבידתא כדאמר לעיל רב יוסף בר חמא תקיף בעבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עבדתא ונראה לפרש לפי שהקונה עבד עברי אסור להשתעבד בו עבודת פרך דכתיב ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך וקאמר דרב סעורם כי הוה יהיב זוזי אכרגא דאינשי דלא הוו מעלו הוה משתעבד בהו עבודת פרך דהוה מעייל להו בגוהרקא דרבא דהיינו עבודת סוסים וחמורים דמכורים היו לו בדמי כרגא מדינא דמלכותא וכיון דלא הוו מעלו היה משתעבד בהו עבודת פרך וקאמר ליה רבא דשפיר למיעבד הכי דהקונה עבד עברי אם אינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו עבודת פרך דתניא ראית עבד עברי שאינו נוהג כשורה מניין שאתה רשאי להשתעבד בו פירש בעבודת פרך דקאי אהא דכתיב ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך ת"ל לעולם בהם תעבודו ובאחיכם: