אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף סח

דף סז

נותן לו שכרו כפועל בטל כתבו התוס' דהיינו כיושב ובטל לגמרי ופשוט הוא דהיינו שאומדין מלאכה הראשונה כמה נותנים בשכרה ואומדין כמה הוא רוצה ליקח ולהבטל ממלאכה ראשונה לגמרי וכך נותנין לו וכן משמע ממה שכתבו התוספות בסמוך דמשמע ליה ברייתא דקתני כפועל בטל שנותנין לו כמו שירצה פועל לישב וליבטל לגמרי וכן פי' הבית יוסף ז"ל ומהר"ש פירש דרואין אדם שבעל ואין לו שום מלאכה כמה שהיה רוצה ליקח להתעסק בזה העסק והשתא לא קשה הצריכותא דהכא קאמר אבל סיפא דנפיש טירחא אימא לא שיימינן כפועל בטל שהוא מוזיל במלאכה אלא בסתם אדם שיש לו עסקי' וכתב דמהרי"ק לא ירד לעומקו מדלא פריך נמי הכא והא לא קא בטל מיניה כדפריך התם ופירושו תמוה דא"כ אכתי תקשי דאמאי קאמר אבל סיפא דנפיש טירחא אימא לא סגי כפועל בטל הא כיון שהיא כבידה הוא נוטל יותר ועוד דבסמוך כתבו התוספות וא"ת א"כ הוא נוטל שכר על השבת אבידה וכו' ולפירושו לדברי התוספות נמי הוא נוטל שכר על השבת אבידה על כן נראה כדפי' ומה שהקשה דאמאי לא פריך נמי הכא והא לא בטיל מניה י"ל דשאני ממונא מאיסורא דהתם הלה עומד וצווח שישלם לו שכר ביטול מלאכתו ואינו רוצה לוותר לו כלום לכך פריך אמאי אינו נותן לו אלא כמו שירצה פועל לישב וליבטל לגמרי והא לא בטל הוא אבל הכא אשמעינן דאפי' אם הלה רצה לישב בחנותו חנם אסור לעשות כן משום רבית וקמ"ל דסגי ליה שיתן לו כפועל בטל דתו לא מיחזי כרבית וכן משמע בהדיא מדברי הרא"ש ז"ל מיהו מה שכתבו התוספות דלעיל בסוף אלו מציאות גבי השבת אבידה נראה כפירוש הקונטרס מדפריך התם האי לאו בטל הוא וכולי דבריהם תמוהים כיון דאביי משני לה הכא והתם ובחד לישנא נקט להו אין סברא כלל לפרש חד שינויא בתרי גווני ובריש פרק האומנין נמי נקט ש"ס לישנא דפועל בטל כמה זימנין ומשמע התם בהדיא דהיינו כפועל שרוצה לישב בטל ממלאכתו לגמרי וגם דוחק לפירש"י ז"ל דאם כן נוטל שכר על השבת אבידה כמ"ש התוספות ע"כ נראה דלעיל נמי אין נותנין לו אלא כמו שירצה לישב בטל לגמרי ומלישנא דבטל פריך דמשמע ליה דנותן לו כמי שהיא עוסק במלאכת השבת אבידה כמה הוא רוצה ליקח ולהבטל הימנה דברייתא אמתניתין קאי דקתני נותן לו כפועל היינו כפועל שעוסק במלאכת השבת אבידה ועלה קתני ברייתא כפועל בטל משמע שיבטל ממלאכת השבת אבידה לכך פריך והא לא בטיל מינה ונהי דאסור לקבל שכר על השבת אבידה מ"מ לישנא דפועל בטל לא אתי שפיר כיון דלא בטל מינה ומשני כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה דפועל בטל לא קאי אמלאכת השבת אבידה אלא מאותה מלאכה דבטל מינה קאי שאם הוא חרש או נגר אומדין כמה עולה שכר נגרות בשעה זו שהשיב את האבידה וכמה היה רוצה ליקח ולהבטל לגמרי ממלאכת הנגרות בשעה זו וכך נותן לו ובשמעתין נמי הא דקאמר מה כפועל בטל אלישנא דבטל פריך דמשמע ליה נמי דנותן לו כמי שהוא עוסק במלאכת חנוני כמה הוא רוצה ליקח ולהבטל ממנה משום דברייתא אמתניתין קאי כדפי' לעיל וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות גזילה ואבידה שכתב דנותן לו שכרו כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה עוסק בה ולא כתב ולהתעסק בהשבתה ובש"ע טור ח"מ סי' רס"ה העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וכתב שם בהגה ויש מפרשים כפועל בטל כפי מה שרוצה ליבטל ולהתעסק בהשבה וכו' והיינו כדפירש"י ז"ל ודברי הרמב"ם ז"ל עיקר וכן יש להורות והערוך בערך פעל כתב כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה כגון חייט שתופר כל בגד בכסף ועתה שאין בידו מלאכה לעשות אלא יושב ובטל תופר בגד בשני שלישי כסף נותן לו שני שלישי כסף בשכרו וחלקו בריוח ולפי' נמי א"ש הא דקאמר אבל סיפא דנפיש טירחא אימא לא סגי ליה כפועל בטל:

אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו כתבו התוספות הכא לא שייך למיתני כפועל בטל דאין מתבטל להאכילה אלא רגע אחד וכו' ולפי זה נותן לו שכר טירחא משלם כפי מה שנותנין לפועל שיתעסק במלאכה זו וא"ת אמאי לא תיקנו חכמים ה"נ שיתן לו דבר מועט כמו שתיקנו בחנוני וי"ל לפי שיש בגידולן טורח ועמל גדול שצריך להוציאן ולהכניסן על כתפו כדאמרינן לקמן לכך לא סגי ליה בדבר מועט דאפילו במעות ליקח בהן פירות אי לאו דתנא ליה מתניתין הוה אמינא דלא סגי ליה כפועל בטל כיון דנפיש טרחי' קצת ולקמן דקאמר רבי יוסי בר יהודה סבר ליה כאבוה אע"ג דברחלים ועזים נפיש טרחייהו טפי מבחנוני י"ל דע"כ רבי יהודה בעזים ורחלים נמי סבר דסגי ליה בדבר מועט כדאשכחן בתרנגולת דסגי ליה בבצים מוזרות אף על גב דנפיש טרחייהו מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שותפין משמע בהדיא דהא דתנן נותן לו שכר עמלו היינו כפועל בטל:

מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות שכר כתף היינו שכר עמלו שמוציאן ומכניסן על כתפו וקאמר דבמקום שנהגו להחמיר בשכר עמלו דלא סגי להו בנסיובי ותותרי ובצים מוזרות וכיוצא בהן אלא מעלין אותו למעות אין משנין המנהג וצריך ליתן מעות דוקא וקאמר רשב"ג דאפילו במקום שנהגו להחמיר כששמין אותן לבדן מכל מקום כששמין אותן עם אמן סגי להו בגללים כדמסיק:

ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו כתבו התוספות פשיטא דשכר מזוני בעי למיתב דהיאך יהיו גללים שכר מזונו אלא מעמלו גרידא פריך וכו' וזה דוחק מדנקט עמלו ומזונו משמע דפריך מתרוייהו ועוד מדקתני סתמא שמין עגל עם אמו משמע דלא בעי למיתב ליה מידי וכן משמע ממתני' דלקמן דקתני סתמא שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה משמע כיון דעושה אע"ג דאוכל לא יהיב ליה מידי דאי יהיב ליה מזונו לאו הוה ליה למיתני שהוא אוכל אלא הוה ליה למיתני שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה למחצה ועוד מדלא קתני אין שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה אא"כ נותן לו שכר מזונו דומיא דרישא דקתני אין שמין עגלין וסייחין אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו משמע דשמין פרה וחמור אף על גב דלא יהיב ליה מידי ועלה קתני רהב"ג אומר שמין עגל עם אמו משמע נמי דשמין אותו יהיב ליה מידי דומיא דשמין פרה וחמור לכך נראה דממזונו נמי פריך דאף על גב דשכר מלאכת האם מספיק נמי קצת למזון העגל מ"מ אינו עולה כדי מזונו ומשני דגללים עולין לשכר עמלו ומזונו ואף על גב דגללים דבר מועט הוא ואפילו עם אמן אינן עולין כדי עמלו ומזונו ס"ל לרשב"ג דסגי בהכי כיון דלאו רבית דאורייתא הוא הקילו חכמים בדבר מועט דרשב"ג ורבי יהודה בשיטה אחת אמרו וכי היכי דלרבי יהודה בכל דהו סגי לשכר עמלו הכא נמי לרשב"ג בכל דהו סגי לשכר עמלו ומזונו כששמין אותו עם אמו דאין לחלק כלל בין שכר עמלו לחודא לבין שכר עמלו ומזונו כדמשמע מברייתא דלעיל דקתני אין שמין לא את העזים ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל משמע אבל עושה ואוכל פעולתן הוא שכר עמל ומזון כדפירש"י ז"ל ועלה קתני ר' יוסי בר יהודה אומר שמין את העזים וכו' מפני ששוטפות ומורטות כלומר דשפיר עושות ואוכלות א"כ לדידיה לא יהיב ליה מידי לא שכר עמלו ולא מזונו אע"ג דבנסיובי ותותרי פליגי דדבר מועט הוא כדקאמר רבי יוסי כאבוה ס"ל דאמר אפי' לא טבל עמו אלא בצים וכו' אלמא דלמ"ד בדבר מועט סגי אפי' היכא דמחייב ליה תרתי שכר עמלו ומזונו אפי' הכי סגי ליה בדבר מועט:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה