אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף סה

דף סד

ניחא ליה דלא נסתרי עבדיה כתבו התוספות וא"ת בלאו האי טעמא נמי פטור דהא תנן גזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה נראה דלא קשה מידי דרב לא ס"ל כת"ק דאמר משלם כשעת הגזילה אלא כר"מ דאמר לו הרי שלך לפניך דעבד' כמקרקעי דמי וכיון דכקרקע דמי אי לאו האי טעמא דלא ניחא ליה דלא נסתרי עבדיה היה צריך לשלם שכר פעולתו דתנן בפרק הגוזל גזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר"מ אומר אומר לו הרי שלך לפניך וקאמר התם אמר רב הלכה כרבי מאיר ופריך מי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי והאמר רב התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואי ס"ד עבדא כמקרקעי דמי אמאי פטור ברשותיה דמר' קאי הכא במאי עסקינן שלא בשעת מלאכה כי הא דאמר רב הונא הדר בחצירו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר הכי השתא התם ניחא ליה דשאיה יוכת שער אלא הכא מי ניחא ליה דנכחוש עבדיה אמרי ה"נ ניחא ליה דלא נסתרי עבדיה משמע בהדיא דאי לאו האי טעמא דניחא ליה דלא נסתרי עבדיה היה צריך לשלם פעולתו כיון דס"ל עבדא כמקרקעי דמי וליכא למימר דקושיית התוספות קאי אדרב יוסף בר חמא דלמה ליה טעמא דלא נסתרי תיפוק ליה מטעם דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה דרב יוסף בר חמא ע"כ איצטריך להאי טעמא דאם לא כן גזלנא משוית ליה ועוד דאם כן תיקשי לרב יוסף בר חמא אמאי מייתי ראיה ממילתא דרב טפי ה"ל לאתויי ממתני' דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה:

אמר רב פפא טרשא דידי שרי כתבו התוספות דרב פפא ורב חמא איירי אפי' בקץ וכו' ונראה דבלאו ה"נ יש לדקדק מדבריהם דע"כ בדקץ איירי מדקאמר רב פפא אנא הוא דעבידנא מילתא גבי לוקח וכי מה טובה הוא עושה ללוקח אדרבא הרי הוא מוכר לו בשער הזול כבשער היוקר אי אמרת בשלמא דאיירי בדקץ ניחא דה"ק חרשא דידי שרי אע"פ שאני מתנה שאם יתן לי הדמים מיד אתן לו כשער הזול אפ"ה מותר לי ליקח בהקפה כבשער היוקר כיון דשכראי לא פסיד וזוזי לא צריכנא ויכול אני להמתין עד שער היוקר הרי אינו עושה לי שום טובה בזה וכי תימה דהא ע"כ הלוקח עושה עמי טובה דאם לא כן אמאי נתתי לו הברירה שאם יתן לו הדמים מיד אתן לו כשער הזול אע"ג דשכראי לא פסיד לכך קאמר מילתא הוא דקא עבידנא גבי לוקח פי' אני רוצה לעשות ללוקח טובה ליתן לו כשער הזול אם יתן לי הדמים מיד ולא בשבילי אני עושה כן אלא בשביל הלוקח דהא זוזי לא צריכנא וקאמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי אפילו בדקץ דטרשא דרב פפא ספק הוא דאי אזלינן בתר המוכר לא הוי רבית אבל אי אזלינן בתר הלוקח הוי רבית אבל טרשא דידי שרי אפילו אי אזלינן בתר לקוחות דאע"ג שאני מתנה עמהם שאם יתנו לי הדמים מיד אתנם כמו במקום הזול אפי' הכי שרי דלא שייך לאקשויי כדאקשי ליה רב ששת לרב פפא דזיל בתר דידהו דאי הוה להו זוזי הוו שקלי כבמקום הזול דודאי אפילו הוי להו זוזי אפילו הכי ניחא להו טפי לשקול ממני בהקפה כבמקום היוקר ממה שיקנו בזוזי כשער הזול דניחא להו שיהיה שמי נקרא על הסחורה כי היכא דלישבקי להו מכסא ולנקוט להו שוקא והיינו דקאמר מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי דכל היכא דקאזיל שבקי להו מכסא וכו' דכל כמה דלא פרעי לי הדמים נקרא שמי על סחורתן וכל היכא דקאזלי אפילו בחזרתן שבקי להו מכסא ונקטי להו שוקא כדי שיפרעו לי מהרה אבל אי קנו ממני בדמים כבמקום הזול תו לא הוה לי שום עסק עמהן והוי להו סחורה דידהו ולא הוו נקטי להו שוקא ולא שבקי להו מיכסא:

פעמים ששניהן מותרין דא"ל קני כשיעור זוזך פירש"י ז"ל קני מהשתא כשיעור זוזך והשאר לכי מייתי' זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל את השאר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו ממלוה והרא"ש ז"ל והטור סי' קע"ד דכל א' אוכל כשיעור מעותיו וקשה דשניהן מותרין משמע דבין לוקח בין מוכר מותרין בכל השדה דומיא דמוכר מותר ולוקח אסור לוקח אסור ומוכר מותר דקתני דהיינו שכל א' מותר לאכול פירות כל השדה לא כשיעור מעותיו בלבד וכן שניהן אסורין היינו נמי שכל אחד אסור לאכול מכל פירות השדה הה"נ שניהן מותרין היינו שכל אחד מהן מותר בכל השדה. לכך נראה דכשא"ל קני כשיעור זוזך מעכשיו והשאר לכי מייתית שניהן מותרין לאכול כל השדה הלוקח מותר גם באידך פלגא דמוכר דדוקא כשא"ל לכי מייתית קני מעכשיו כל השדה אסור הלוקח לאכול כלל דשמא לא יביא מותר המעות ויחזיר לו מוכר מה שקבל נמצא דמעות הראשונות כמלוה היו ביד המוכר והלוקח אכל הפירות בשכר ההלואה אבל בנדון זה אפילו אם לא יביא הלוקח מותר המעות מ"מ קני פלגא שדה כשיעור המעות שנתן ואין המוכר יכול להחזיר לו המעות שנתן שהרי קני כשיעור זוזך מעכשיו קא"ל וא"כ ליכא למימר דמעות הראשונות מלוה היו אצל המוכר וע"כ אידך פלגא נמי דאכל לאו בתורת רבית הוא דאכיל אלא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה וכמ"ש התוספות דכשהוא מניח לו כולה אינו עושה משום רבית אלא מילתא בעלמא הוא דעביד גביה שמחל לו בחנם. וכן המוכר מותר נמי בכל השדה גם באידך פלגא דלוקח דדוקא כשאמר ליה לכי מייתית קני כל השדה מעכשיו אסור המוכר דשמא יביא מותר המעות ונמצא שהשדה קנויה לו למפרע משעת המכר ומאותו היום כבר נתחייב הלוקח באידך פלגא ובתורת הלואה איתנהו גביה והמוכר אכל בשכר המתנת מעותיו אבל בנדון זה לא שייך למימר הכי דאפילו אם יביא הלוקח מותר מעותיו מכל מקום אינו קונה אידך פלגא אלא כשמביא המעות וקודם שהביא המעות לא היה לו למוכר שום חוב או הלואה גבי לוקח ואם כן אידך פלגא נמי דאכיל על כרחך לאו בתורת רבית קא אכיל שהרי אינו חייב לו כלום אלא במתנה בעלמא כדפירש':

מאן תנא שניהן אסורין וכולי אבל אמתניתין לא מצי למימר הכי דאיכא למימר דאסור דקתני קאי אלוקח אבל מוכר מותר אי נמי אמוכר אבל לוקח מותר וכאידך בבי דתני הך ברייתא ואתיא שפיר כר' יהודה כדפירש"י ז"ל דבסיפא אפילו רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא רבית:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה