תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף סד
מה שעזי חולבות מכור לך מותר כתבו התוספות הך ברייתא לא קשיא לרב דאסר לקמן פרדס' דהכא אין רגילות לזלזל בשביל המתנת יום או יומים ונראה דהיינו דנקט ההולך לחלוב את עזיו וכו' ולא קתני האומר לחבירו מה שעזי חולבות מכור לך וכו' לאשמעינן דאיירי בגיזה העומדת ליגזז ודבש העומד לרדות ועתה הוא הולך לגזוז ולרדות דבכי האי גונא מסתמא אין רגילות לזלזל הרבה מיהו תימה דההולך לחלוב ולגזוז לאלתר משמע שכבר הכל מוכן ואינו ממתין אפי' שעה אחת וא"כ אמאי קתני סיפא דאם אומר לו מה שעזי חולבות כך וכך אסור דהא כל היכא דאיתנהו בההיא שעתא ליכא מאן דפליג דשרי ועוד קשה כיון שאינו מעכב אלא יום או יומים אמאי אסור כשאומר לו מה שעזי חולבות כך וכך והלא הצמר כבר היא גדילה כל צרכה ועומדת ליגזז וכן הדבש וכאיתנהו דמי דאין סברא לומר דבשביל אותו דבר מועט מה שהצמר והדבש גדילין ביום אחד נחשבו כליתנהו ועוד דומיא דחלב דגבי חלב לא שייך המתנה כלל שהרי חולבין שנים שלשה פעמים ביום אחד על כן נראה דההולך לחלוב לאלתר קאמר וכשאינו אומר מה שרחלי גוזזות כך וכך שרי דכיון שנותן לו המעות על מה שיגזוז הן רב הן מעט יגיע אין כאן שום צד רבית אבל כשאומר מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך כגון שמוכר לו עשרה ליטרין בעשרה סלעין ואוזיל גביה אסור דאיכא למיחש שיבא לידי איסור רבית דשמא לא יהיה בכל הגיזה כדי עשרה ליטרין נמצא שיצטרך הלוקח להמתין עד שתחזור ותגדיל הגיזה למלאות ממנה המותר נמצא דאוזיל גביה בשביל המתנה זו וכן משמע בהגהת אשירי אבל קשה דאם כן מאי ראיה מייתי מהך ברייתא דאע"ג דממילא קא רבו אסור דלמא שאני התם דכשחולב וגוזז או רודה לא נשאר אז כלל מן הדבש והחלב ולכך לא מהניא אע"ג דממילא רבו כמ"ש התוספות דגבי פרדיסא איירי שעדיין לא יצא הפרי כלל אבל הכא כיון דאיתנהו מוהא בני זרת מהניא שפיר הא דממילא קא רבו ואם היינו מפרשים דהא דקאמר לעיל איתנהו שרי ליתנהו אסור היינו איתנהו בגנו שרי ליתנהו כלל אסור הוה ניחא אבל קשה דאם כן מאי פריך פשיטא דלמא הא קמ"ל דאיתנהו שרי משום דממילא קרבו אף על גב דעדיין קטנים הם:
ומ"ד הלוני אבל הלוהו לא פירש"י ז"ל ומתניתין בדקצץ ליה או בשעת מתן מעות וכו' וקשה דהא מתניתין בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר איירי מדקתני ולא ישכור ממנו בפחות כמ"ש התוספות ואי מתניתין בהלויני איירי מאי קמ"ל פשיטא דהוי רבית בכי האי גונא דזהו רבית האמור בתורה דכתיב נשך כל דבר אשר ישך ונראה לפרש דלהך לישנא נמי מתניתין בהלוהו איירי וכן משמע לישנא דמתניתין דבהלוהו כבר איירי וטעמא דהוי רבית משום דמתניתין איירי בחצר דק דקיימא לאגרא ובחצר דקיימא לאגרא מודי רב נחמן דאסור אפילו בהלוהו והא דקאמר הלוני ודור בחצירי צריך להעלות לו שכר אבל הלוהו לא איירי בחצר דלא קיימא לאגרא שהרי קאי אהא דאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו וכו' והתם בדלא קיימא לאגרא איירי וכיון דמתניתין בהלוהו איירי ניחא הא דקתני טעמא מפני שהוא רבית דלכאורה מימרא יתירא היא דהא כולה הך פירקא באיסור רבית איירי ופשיטא דלא ידור משום רבית הוא שלא אתי לאשמעינן דאע"ג דלא קצץ עמו בשעת הלואה רבית גמור הוא ולא אבק רבית והיינו דקאמר מפני שהוא רבית כלומר רבית גמור ויוצא בדיינין:
מאי טעמא עביד מר הכי פי' ולא חיישת משום איסור גזל וכן משמע מדמייתי הך עובדא בהגוזל אמתניתין דגזל עבדים ולהכי לא מייתי מעיקרא הא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דבסמוך: