תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף סב
וחי אחיך עמך חייך קודמין תימה דבפ"ק דקידושין תניא כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא פת קיבר אתה ישן על גבי מוכין והוא על גבי תבן מכאן אמרו הקונה עבד עברי כאלו קונה אדון לעצמו והקשו התוס' שם מאי אדון די לו להיות כאדונו וכתבו דאיתא בירושלמי דפעמים אין לו אלא כר אחד אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו זו היא מדת סדום נמצא שעל כרחו צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו וקשה כיון דדרשינן הכא וחי אחיך עמך חייך קודמין אף על גב דכתיב עמך אם כן התם נמי נימא הכי דאף על גב דכתיב עמך חייו מיהא קודמין נמצא כשאין לו אלא כר אחד רבו קודם ויש לומר דהכא שאני דאי לאו דכתיב עמך הוה מסתבר למימר דשניהן שוין כדדריש בן פטורא הלכך השתא דכתיב עמך על כרחך אתי קרא לאפוקי מסברא לאשמעינן דחייך קודמין אבל התם ליכא שום ייתורא למילף מיניה דחייך קודמין דאי משום דכתיב עמך הא איצטריך ליה דאי לאו דכתיב עמך הוה אמינא שהאדון רשאי לאכול פת נקייה והעבד פת קיבר כדמשמע התם לכך כתיב עמך לאשמעינן דשניהן שוין:
וחי אחיך עמך חייך קודמין ואם תאמר ואמאי נכתב הך קרא גבי רבית כיון דדרשינן מיניה מילתא בעלמא ויש לומר דגבי רבית גופיה איצטרך לאשמעינן דחייך קודמין משום דמצות עשה הוא להלות מעות לעני דכתיב אם כסף תלוה ואמרו חכמים דהאי אם חובה הוא וברישא דהאי קרא דרבית נמי כתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו משמע דהזהיר הכתוב להחזיק יד עני להלותו דלכך הזהיר בתר הכי אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך ולהכי איצטריך למיכתב עמך דלא תימא מי יוכל לעמוד בזה דזמנין אין לו לאדם מעות אלא כדי חייו או פחות וא"כ מה יעשה כשיבא עני ללות ממנו אם לא ילונו עובר בעשה ואם ילונו בחנם ימות הוא עצמו ברעב לכך כתיב עמך לומר חייך קודמין לאשמעינן דלא אזהר רחמנא להלוות אלא למי שהוא עשיר שאם ילוה לעני ישאר לו די ספוקו אבל מי שאין לו אלא כדי חייו לא דחייך קודמין ושמא להכי כתיב אם כסף תלוה אע"ג דחובה הוא דלפעמים אינו מוזהר כגון שאין לו אלא כדי חייו:
וחי אחיך עמך וכו' ורבי אלעזר סבירא ליה דאף על גב דבעינן קרא להכי מכל מקום מדכתב לן הך קרא גבי רבית ילפינן מיניה נמי אהדר ליה כי היכי דניחי:
גזלנין מאי אע"פ שגבו איכא אין לפרש דמלשון שגבו פריך כדמשמע פשטא דשמעתא דא"כ מאי קאמר ואי לא גזול הא אכתי הקושיא במקומה עומדת דבין בגזול בין בלא גזול לא ניחא האי לישנא דשגבו לכך נראה דמלשון אע"פ פריך דבשלמא גבי מלוה ברבית ניחא לישנא דאף על פי דאתי לאשמעינן דמי שהלוה כבר ברבית לא מיבעי שלא יגבנו אלא אפי' אם כבר גבה אותו יחזירנה אבל גבי גזלנין לא שייך למימר הכי ומה נפשך אי גזל כבר הרי גזל וא"כ מאי אע"פ דקאמר ואי לא גזל עדיין והשתא ניחא לישנא דאע"פ דהכי קאמר לא מיבעיא שלא יגזול אלא אפי' אם גזל כבר יחזירנו אם כן קשה גזלנין קרית להו דכל כמה דלא גזל לא שייך למימר הגזלנין דלא שייך לקרותו גזלן עד אחר שגזל:
ואי לא גזול גזלינן קרית להו וא"ת למאי דס"ד טפי ה"ל למיפרך גזלנין למאי תננהו פשיטא דמחזירין ויש לומר דסתמא דש"ס פריך הכי ולא המקשה וסתמא דש"ס ידע שפיר דמחזירין לצאת ידי שמים קאמר כדמסיק בהגוזל וס"ד דלכך תני נמי גזלנין לאשמעינן דמחזירין לצאת ידי שמים אף על גב דאין מקבלין מהן לאחר התקנה כדאמר בהגוזל ומה שהקשו התו' דלמא אף על פי שגבו משום מלוה ברבית נקטיה לאו קושי' הוא דכיון דגבי הדדי קתני להו משמע דאתרוייהו קאי:
הא אביהן חייב להחזיר ולא מצי לשנויי דלצאת ידי שמים קאמר דאם כן ה"ל למימר אין מחזירין דהוה משמע הא אביהן מחזיר לצאת ידי שמים אבל מדקאמר אין חייבין להחזיר משמע דאביהן חייב להחזיר מדינא וכ"כ התוספות בפרק הגוזל:
וכי אין לו יין מאי הוה והתני' אין פוסקין תימה לרש"י ז"ל שפירש דמקח חטים הוי היתר ולא קאי אסור אלא איין ומיין הוא דפריך אם כן מאי פריך דלמא סיפא דמתני' שלא יצא שער על היין דכיון דלא יצא השער וגם יין אין לו הוה תרבית הא יש לו יין אף על גב דלא יצא השער מותר לכך צ"ל כמו שכתבו התוספות דכי קתני ויין אין לו הוא הדין דגם חטין אין לו ומחסים הוא דפריך דגבי חטין קתני בהדיא וכן השער: