תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף נה
נדמייה לתחילת הקדש כתבו התו' ומיעוט' אתי לסוף הקדש כגון שלקח אבנים כדי לשוקען בבנין ונמלך עליהן לפדותן וכו' וקצת קשה דלפי זה סוף הקדש נמי הוי דבר דשייך אחריו קדושה וא"כ מאי קאמר אדרבה לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי שכן דבר שיש אחריו קדושה. ועוד דהא דקאמר לעיל דלמא לענין חומש קאמרת וכר' יהושע בן לוי נמי לא אתי שפיר דלפי זה ברייתא לא איירי מידי מהא דר' יהושע בן לוי דלא אתי למעוטי מינה אלא סוף הקדש ואנן הוא דילפינן אמצע הקדש מסוף הקדש:
הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה איצטריכא ליה ואם תאמר וכי לא ידע דהא נמי תנינא והא מתניתין היא ריש פרק שבועות הדיינין ויש לומר שהתנא רצה לשנות הכא הא דחמש פרוטות הן ומשום דלא תליא הך מילתא הכא דאיירי בדיני אונאה להכי חוזר ותני האונאה ארבעה כסף דאיירי ביה וסמיך ליה הא דהטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה דהא בהא תליא והדר תני חמש פרוטות הן דתליא בהא דקתני ההודאה שוה פרוטה ואיידי דקתני חמשה פרוטות הן תני נמי בתר הכי חמשה חומשין הן ואחר כך חוזר לענין ראשון וקתני אלו דברים שאין להן אונאה והשתא ניחא דקאמר הטענה שתי כסף כו' איצטריכא ליה דאי לאו דתני הך מילתא לא הוה מצי למיתני הכא הא דחמש פרוטות הן:
אין אונאה לפרוטות לכאורה תימא כיון דבכל מקום שוה פרוטה ממונא הוא מאי שנא אונאה דלא הוי אונאה בפרוטה. עוד תימה אין אונאה לפרוטות אמאי נקט לשון רבים אין אונאה לפרוטה מיבעיא ליה ועוד אין אונאה לפרוטות אין אונאה בפרוטות הוה ליה למימר. ועוד מנא ליה למידק דאין אונאה לפרוטות דלמא הא דלא תנא אונאה משום דתנ' ליה גזל כדאמר בסמוך אישיבת הדיינין ונראה לפרש דאונאה לא דמי לגזל דשיעור אונאה לאו בסך האונאה תליא אלא בשיעור המקח או המעות שאם הוא פחות משתות למקח אפי' נתאנה במאה סלעים א"צ להחזיר דהכי קים להו דמחיל איניש בפחות משתות לגבי המקח ואם הוא שתות למקח אפילו לא נתאנה אלא דינר אחד צריך להחזיר דכל שהוא שתות לגבי מקח לא מחיל איניש וכיון דמתניתין לא קתני האונאה בפרוטה ס"ל לרב כהנא דאין אונאה בפרוטה דאף על גב דממונא הוא אונאה שאני דלאו בממונא תליא מלתא דהא זימנין אפי' ק' סלעים לא הוו אונאה אלא בשתות למקח תליא מילתא הלכך מקח חשוב בעינן ולהכי היכא דשתות למקח לא הוי אלא פרוטה לאו אונאה היא כיון דלאו מקח חשוב הוא דאינו בכלל דינרין ומעות ואיסורין אלא בכלל פרוטות דהיינו ו' פרוטות ובמקח כל דהו כי האי סבירא ליה דעביד איניש דמחיל אפילו בשתות והיינו דקאמר אין אונאה לפרוטות כלו' למקח כל דהו שהוא בכלל פרוטות אע"ג דנתאנה בפרוטה דממונא כיון דאין המקח חשוב אין בו דין אונאה:
הנך איצטריכא ליה גזל הגוזל מחבירו וכו' נראה דלהכי נקט בתרוייהו לישנא דמתניתין ולא קאמר גזל אם נשבע לו יוליכנו כו' אבידה אע"ג דזל לא שמעינן דמתניתין גופא הכי משמע מדלא קתני הגוזל מחבירו שוה חייב להשיב וקתני ונשבע לו יוליכנו משמע דלהכי איצטריך ליה וגבי אבידה נמי מדלא קתני המוציא אבדה שוה פרוטה חייב להשיב וקתני חייב להכריז משמע דאתי לאשמעינן אע"ג דזל לפי שזמן הכרזה נמשך יותר משלש רגלים כדאיתא בפרק אלו מציאות ובמשך הזמן השער עביד להשתנות ליוקר או לזול ואפילו הכי חייב להכריז:
הפודה את הקדישו מוסיף חומש פירש"י ז"ל ולא של אחרים המקדיש כתיב אף על גב דלעיל יליף מיניה המקדיש ולא המתפיס שמא יש לומר דתרתי כתיבי ואם המקדיש יגאל את ביתו ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו: