תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף מט
ההיא שלא ידבר אחד בפה פירש"י ז"ל אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין כאן חסרון אמנה משמע דסבירא ליה דבחד תרעא מודה רב דיש בו משום חסרון אמנה ואם תאמר מאי פריך בסמוך מברייתא דר' שמעון דקתני סיפא החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו לישני דהתם בחד תרעא איירי י"ל דסיפא דומיא דרישא איירי דהא דקתני רישא אבל אמרו מי שפרע כו' אפילו בתרי תרעי קאמר כדאמר לעיל דרבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמילחא לסוף אייקר מילחא וכו':
שהן בני אברהם יצחק ויעקב בריש הפועלים פירש"י ז"ל וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה כדמפרש בש"ס משמע מפי' דהא דקאמר שהן בני אברהם בסעודה שעשה למלאכים איירי דעבד תלתא תורי לתלתא גברא כדאמר התם ותימה דא"כ יצחק ויעקב מאי עבידתייהו דלא אשכחן דסעודתייהו הוה עדיפא מדשלמה. ועוד דא"כ מאי מייתי דלמא אברהם משום כבוד אורחי' הוא דעבד הכי אבל סעודת בני ביתו כשאר אינשי הוה לכך נראה דהכי קאמר שהן בני אברהם יצחק ויעקב ברוכי השם שנתברכו מפיו ית' בעושר וכבוד וגדולה וכיון שנתברכו מפי השכינה מסתמא סעודתייהו עדיפא הוה מדשלמה דלא כתיב גביה ברכה ולכך פריך התם למימרא דסעודת בני ביתו דאברהם עדיפא מדשלמה והכתיב ויהי לחם שלמה וגומר ואלו גבי אברהם כו' דאפי' בשעה שהכניס אורחים לא ה"ל אלא תלתא תורי ומשני התם תלתא תורי לתלתא גברי וכו' ולעולם סעודת בני ביתם של אברהם יצחק ויעקב עדיפא מדשלמה הוה לפי ערך האנשים ולפי זה ניחא הא דקאמר בסמוך ואי סלקא דעתך דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך דלכאורה תימה הא פשיטא דפועלים לא סמכי דעתייהו שיעשה להן בכל יום כסעודת אברהם תלתא תורי לתלתא גברי ועוד דלקמן משמע דרב אפי' במתנה מועטת איירי וא"כ מאי ראיה מייתי מהך עובדא דהא ודאי סעודתו דאברהם כמתנה מרובה דמיא, אבל השתא א"ש דאברהם משום כבוד אורחים הוא דעביד הכי כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל אבל סעודת בני ביתו נהי דעדיפא הוה מדשלמה לפי ערך האנשים היינו בתבשילין מרובין וכיוצא בו אבל פשיטא שלא צוה לשחוט לכל סעודה כל כך שוורים כפי מנין אנשי ביתו כדי להאכיל לכל אחד לשון בחרדל ולהכי דייק דאי דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך הוה ליה למיעבד להו תבשילין הרבה כסעודת אברהם כדרך שהיה רגיל לעשות לבני ביתו אף על גב דעדיפא מדשלמה הוה מכל מקום לאו דבר גדול הוה אם האכילן ארבעה וחמשה תבשילין או אפילו יותר מכן:
ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת אף ע"ג דליכא מאן דקא מודי ליה נקט לישנא דמודה כלומר אע"ג דסבר ר' יוחנן במתנה מרובה דמותר לחזור בו במתנה מועטת מודה דאסור וכי האי גונא אשכחן בסוף פרק אותו ואת בנו דתנן התם בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו וכו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל יש לו ריוח אין צריך להודיעו ומודה ר' יהודה במוכר את האם לחתן וכו' אע"ג דאימתי דרבי יהודה לפרש הוא וליכא מאן דקא מודה ליה אפי' הכי נקט לישנא דמודה כדפי' והתו' כתבו שם ומודה ר' יהודה, תימא למאן מודה דאימתי דר' יהודה לפרש הוא כדאמרינן בפרק זה בורר מיהו כיון דהכא נמי אשכחן כי האי גוונא נראה דלאו קושיא היא דאורחא דש"ס למימר הכי וכדפי':
דאי הוו יהבי לי' כל חללא דעלמא לא הוה משני בדיבוריה בפרק חלק איתא נמי כי האי גוונא דקאמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוה משני בדיבוריה זימנא חדא וכו' ומשמע שם מפירש"י דנקט הכי לאשמעינן דכדבריו כן הוא שלא היה מוציא דבר שקר מפיו בכל חללו של עולם:
האונאה ארבעה כסף וכו' אתי לאשמעינן דבבציר משתות וטפי משתות לא הוה אונאה והא דנקט מלתיה כשהמקח בדמי סלע ולא נקט גונא אחריתי משום דלא משכחת לה בתורה מטבע אחריתי כי אם סלע דארבע מאות שקל כסף דעפרון ושלשים שקלים דעבד וחמשת שקלים דבכור ומאה כסף דמוציא שם רע וחמשים כסף דאונס ומפתה כולן מתרגמינן סלעין ולהכי נקט נמי סיפא כמה תהא הסלע חסרה וכו' והשתא ניחא הא דתנן לקמן האונאה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה וכו' אע"ג דבבציר מארבעה כסף נמי משכחת לה אונאה ולא הוי דומיא דהטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה דבבציר מהכי לא משכחת להו דמכל מקום אונאה נמי לא משכחת לה בבציר משתות וארבעה כסף לדוגמא בעלמא נקט דכשהמקח בדמי סלע לא משכחת לה בבציר מהכי ומשום דסלע נזכר בתורה לכך לא נקט גונא אחרינא וא"כ האונאה ארבעה כסף דקתני לקמן הוי כאלו אמר האונאה שתות והא דלא קתני סתמא האונאה שתות למקח ותו לא משום דניחא ליה לפרושי בהדיא חד גוונא. והתוספות כתבו לשמואל דאמר שתות מעות נמי שנינו תימה דלשתוק משתות למקח. ונראה דאדרבה עיקרא דמילתא לא אתי תנא לאשמעינן אלא הא דאונאה לא הוה בבציר משתות שנהיה במקח ואי לאו דקתני נמי שתות למקח הוה אמינא דלא שייך אונאה אלא כשהמקח בדמי סלע אבל כשהמקח בציר מהכי לית ביה אונאה קמ"ל שתות למקח דכל היכא דאיכא שתות למקח אפי' כשהמקח בציר מסלע אית ביה אונאה:
תנן הורה ר' טרפון בלוד אע"ג דלא הוסיף כלום י"ל דמרישא וסיפא הוה קא מותיב בחד זימנא אלא משום דלא דמיא להדדי דברישא איצטריך למימר מאי לאו דזבין שוה עשרין בעשרין וארבע ובסיפא איצטריך למימר מאי לאו דזבין שוה שיתסרי בעשרין וארבע לכך סידר כל חדא באפי נפשיה: