תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף מח
ואלו תשומת יד לא אהדריה קרא כתבו התוספות הכי נמי לא היה צריך להחזיר עושק ובשביל שום דרשה מהדריה לא ידענא דהא בסמוך קאמר ליה רבא לאביי דקרא תרי גווני פקדון נקט אלמא ניחא ליה לקרא להחזיר כולי גונא ותדע דאי לאו הכי תיקשי מתשומת יד דנהי דלא אהדריה קרא לתשומת יד בהדיא ברמז מיהא אהדריה כדאמר בסמוך ואם כן תיקשי למה ליה למיהדר כלל ואפילו פקדון גזל ואבדה נמי לא היה צריך להחזיר אלא חדא מנייהו אטו כולהו לשום דרשה אהדרינהו אלא צריך לומר דניחא ליה למיהדר כולי גונא ואפילו תשומת יד נמי הוה ניחא ליה למיהדר בהדיא אלא כי היכי דליהוי סייעתא לא אהדריה אלא ברמז לומר דלא רבייה קרא אלא דומיא דפקדון כשנטלו ממנו וחזר והפקידו:
אימא מעושק הוא דאהדריה קרא פירש"י מכיון דאהדרי' קרא לעושק דמחוסר נמי משיכה לא איצטריך לאהדורי לתשומת יד דמעושק נילף לה ופירושו תמוה דמאי משני דאי אהדריה קרא לא תיובתא ולא סייעתא דרבי יוחנן לוקמא בדלא משך א"כ השתא נמי דלא אהדריה קרא לא הוי סייעתא דהדרא קושיא לדוכתא אימא מעושק הוא דהדר קרא דמכיון דאהדריה קרא לעושק לא צריך לאהדורי לתשומת יד ולעולם תרוייהו בדלא משך ואכתי ליכא סייעתא ועוד קשה דבסמוך פריך רב פפא ותשומת יד לא אהדריה והתניא כו' והא לדידיה נמי קשיא דסבירא ליה דעושק דקרא במחוסר משיכה איירי א"כ רבויא דאו מכל אשר ישבע למה לי למיהדר לתשומת יד והלא מעושק הוא דהדר קרא דמשומת יד ילפינן לה מעושק ועו"ק דמאי פריך אי הכי תשומת יד נמי ליהדריה ולפירש"י ז"ל דלרב פפא תשומת יד בכלל עושק הוא א"כ אדרבא אי אהדריה קרא נמי לתשומת יד הוי מיותר. ועוד דמאי א"ה דקאמר תקשי נמי לדידיה דסבר דעושק דקרא בלא משיכה הוא ליהדר נמי לתשומת יד ולוקמה בלא משיכה אלא ודאי ס"ל דבכלל עושק הוא א"כ השתא נמי לישני הכי ועוד קשה דאם כן אמאי פריך לר"ל מתשומת יד דקאמר אימא מעושק הוא דאהדריה קרא לתשומת יד טפי הוה ליה למיפרך לריש לקיש תיובתא מעושק דמחייב אפי' בלא משיכה ור"ל אית ליה דמשיכה דאורייתא וגם לישנא דאימא מעושק דהדר קרא לא משמע כדפירושו מדלא קאמר אימא מעושק ילפינן ליה. ועוד דקאמר אי אהדריה קרא לא תיובתא ולא סייעתא מאן דכר שמיה הוה ליה למימר אי אהדריה קרא לא הוה סייעתא. על כן נראה דהכי פריך אימא מעושק הוא פי' מנא לך לאתויי סייעתא לריש לקיש מתשומת יד כיון דלא אהדריה קרא אדרבא אימא איפכא לאותובי תיובתא לריש לקיש מעושק דהדר קרא דכיון דאהדריה קרא לעושק שמע מיניה דלא בעינן משיכה כדר' יוחנן ואי לא גרסי' הוא אלא אימא מעושק דהדר קרא כדמשמע מפירש"י ז"ל ניחא טפי ומשני דעושק דהדר קרא איירי כגון שנטלו ממנו וחזרו והפקידו דהוי משיכה ופריך אי הכי תשומת יד נמי ליהדר קרא ולוקמי' כו' פי' בשלמא לדידי אין הכי נמי דאהדריה קרא נמי לתשומת יד מרבויא דכל אשר ישבע אלא לדידך דאמרה דתשומת יד לא אהדריה קרא ועושק דאהדריה מוקמית ליה כגון שנטלו והחזירו א"כ תשומת יד נמי ליהדר ולוקמיה כגון שנטלו והחזירו:
נתנה לבלן מעל מתני' היא בסוף פרק הנהנה מן ההקדש וכתבו התוס' דמסיפא דייק דקתני שהוא אומר לו הכנס ורחוץ כו' מיהו קצת קשה דבסמוך פריך והתניא נתנה לספר מעל אמאי לא פריך לה התם אגופא דמתני' דהתם לא פריך מידי ורבא נמי אמאי מייתי מהא דרב ולא מייתי מסיפא דמתני' ויש לומר דמתני' יש לדחות ולומר דהוא הדין נתנה לספר וחד מנייהו נקט וסיפא דקתני שהוא אומר לו כו' ה"ק אע"פ שלא רחץ שנתחרט אפ"ה מעל כיון שאין המניעה מצד הבלן שהוא אומר לו הכנס ורחץ והרי נתרצה מעיקרא וכי נתחרט בתר הכי מאי הוי וא"כ נתנה לספר נמי שהוא אומר לו שב ואספר לך ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מעילה:
נתנה לסיטון מעל פירש"י ז"ל אע"ג דלא משך כל הפירות משמע דמקצת פירות מיהא משך וקשה דא"כ אין ראיה דלמא מעל בשביל אותו מקצת שמשך וי"ל כיון דנתן המעות על כל המקח לא מקרי משיכה אא"כ משך הכל כדאמרינן לעיל גבי מכר חמור בפרה וטלה, מיהו קשה דה' המגיד כתב בפ"ה מהלכות מכירה בשם הרשב"א ז"ל דשאני חמור דאינו ראוי ליחלק אבל אמר ליה פרה וטלה אני מוכר לך בכור חטים ומשך לפרה ולא משך לטלה קנה חטים כנגד הפרה והביא ראיה מהא דתניא בקדושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהן קנה כולן ואמרינן לא שנו אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אלמא כנגד מעותיו מיהת קני וכן כתב בנמוקי יוסף בפירקין וא"כ הכא נמי מקצת הפירות שמשך מוהת קני ולכך מעל ע"כ נראה דעל כרחך בדלא משך כלל איירי כההיא דנתנה לבלן ונתנה לספר דאיירי בלא משך דאי משך מאי קמ"ל פשיטא דמעל והא דנקט סיטון ולא חנוני משום דאורחא דמילתא ליתן דמים מועטים בתחילת הקנייה לחנוני גדול דוקא:
נתנה לסיטון מעל כתבו התוספות בשם הר"ר חיים דהא דמשני בע"א בזונה עובדת כוכבים אתי שפיר כר' יוחנן, אף על גב דמדאורייתא מעות קונות לר' יוחנן וא"כ לוקמא אפי' בזונה ישראלית דהא משיכה אינו אלא תקנתא דרבנן ואין סברא דאתיא תקנתא דרבנן ומפקיע איסור דאורייתא יש לומר דשפיר הפקיעו חכמים כהאי גונא איסור דאורייתא כן כתבו התו' בריש פ' השוכר את הפועלים:
דיו שיקנה כנגד ערבונו פירש"י ז"ל לא זה ימחול ולא זה יכפול אבל הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה כתב שאם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו פי' דכיון שהוא תחת ידו לאו אסמכתא היא ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו אסמכתא היא וכתב ה' המגיד ולשון דיו שיקנה כנגד ערבונו מסייע לזה דמשמע דלא פליג ר' יהודה אלא כשהמוכר חוזר בו בדוקא: