תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף מה
לגבי נפשיה מי איכא למאן דאמר לאו טיבעא הוי ואם תאמר אמאי פשיט ליה בדינר של כסף דלגבי נפשיה טיבעא הוי טפי מבדינר של זהב ואי משום דמחללין פירות אסלעין דלמא שאני התם דלגבי פירא ודאי טיבעא הוי כיון דחריף וחשיב אבל לגבי נפשיה כיון דכי הדדי נינהו אימא פירא הוי ועוד מנא ליה למידק דרבי יוחנן הוא דאמר אין מחללין כיון דאית ליה אסור ללות דינר זהב בדינר זהב דלמא לגבי נפשיה דוקא הוא דהוי פירא כיון דכי הדדי נינהו אבל לגבי פירא דחריף וחשיב מינייהו אימא טבעא הוי ועוד קשה בסמוך דאמר רבי יוחנן אף על פי שאמרו אסור ללות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו אמאי לא קאמר הכי אמתניתין דאף על גב דתנן הזהב קונה את הכסף אבל מחללין כו' ויש לומר דבכולה שמעתא משמע דתרתי מיני פירי נינהו פירות ממש או שאר מטלטלין דאינהו לחודא פירי נינהו אע"ג דליכא טבעא לגבייהו משום דאינהו אוקירי וזילי ואיכא נמי פירא דאיהו לחודא לאו פירא הוא אלא דלגבי טבעא דעדיף מיניה פירא הוא כגון דהבא לגבי כספא לב"ש ומעות הרעות לגבי יפות וכיוצא בהן. והשתא למאן דאמר אין מחללין פירות על דינרין אף על גב דליכא טבעא לגבייהו על כרחך אית ליה דדהבא לחודא פירא הוי דאיהו ניהו אוקיר וזיל וכיון דאיהו אוקיר וזיל פשיטא דלדידיה אסור ללות דינר זהב בדינר זהב דכיון דאיהו לחודיה פירא הוי סאה בסאה הוא ולהכי דייק רבי יוחנן הוא דאמר אין מחללין מדקאמר אסור ללות דינר בדינר דינר דמאי אלימא של כסף מי איכא למ"ד לגבי נפשיה לאו טבעא הוא דאי אפילו לגבי נפשיה לאו טבעא הוא אף ע"ג דליכא גביה טבעא דעדיף הימנו ע"כ סבירא ליה דאיהו לחודיה פירא הוא משום דאוקיר וזיל וא"כ אמאי מחללין פירות עלוייה כדקתני סילעין וכו' הא אין מחללין פירות אפירות אלא בדינר זהב איירי וס"ל דאין מחללין פירות אדינרין. ומשני דהלואה שאני דכיון דאשכחן מיהא חד זימנא דדהבא פירא הוי לענין מקח וממכר אלמא דאיהו אוקיר וזיל לכך החמירו רבנן לענין איסור ריבית ואסרו להלות דינר בדינר דחיישינן שמא יתייקר אבל לגבי מעשר לא שייך האי טעמא לכך מותר לחלל אדינרין כיון דזמנין דהבא טבעא הוי כגון לגבי פירות ומטלטלין. והשתא ניחא דקאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללות דינר בדינר דאפילו לגבי נפשיה פירא הוי אע"ג דליתא גביה טבעא דעדיף מיניה אפ"ה מחללין עליו דגבי רביא החמירו כדפי' אבל אמתני' דהזהב קונה את הכסף לא מצי למימר דשאני התם דהא דדהבא פירא הוי היינו לגבי כספא דעדיף מיניה:
אדמיפלגי בסלעין אדינרין שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא פירא הוי אבל בסלעין אסלעין דלגבי נפשיה ליכא מ"ד דלאו טבעא הוי אימא מודו ב"ש דמחללין לפלוגי בסלעין וכו' ואם תאמר למ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת תיקשי נמי אדמיפלגי בסלעין על דינרין כו' כדפירש ללישנא קמא וי"ל דלדידיה כיון דפליגי ב"ש וב"ה אי דהבא פירא הוי אי כספא פירא הוי ניחא דמפשט פשיטא ליה דאיכא לשנוי כדמשני לעיל דה"א בסלעין על דינרין מודו ב"ה לב"ש דדהבא פירא הוי אבל למ"ד דפליגי אי דרשינן כסף ראשון ולא כסף שני פריך שפיר כיון דלדידיה איכא למימר דב"ש נמי ס"ל דדהבא טבעא הוי קסלקא דעתך דאי הוה פליגי בסלעין על סלעין ליכא למיטעי לב"ה מידי כיון דאינהו דרשי כסף כסף ריבה א"כ סלעין על דינרין נמי מחללין מהאי טעמא דליכא למימר דה"א דדהבא לגבי כספא פירא הוי דהא לא איירי מידי בהכי ומשני דאע"ג דלא איירי מידי בהכי אפ"ה איכא למיטעי ולמימר דב"ה מודו לב"ש ולאו מטעמיה אלא משום דדהבא לגבי כספא פירא הוי וזהו שפירש"י ז"ל אבל בסלעין על דינרין אימא מודו להו דלא מתחלי כו' היפך לישנא דש"ס דליכא למימר דמודו להו דדהבא פירא הוי דהא לא איירי מידי בהכי:
ת"ש הפורט סלע של מעשר שני בירושלים מתניתין היא בפ"ב דמעשר שני מעיקרא קתני הך דמייתי בסמוך הפורט סלע ממעות מעשר שני והדר קתני הך דהכא ותימה אמאי לא פריך מעיקרא מהך דבסמוך שהיא שנויא תחילה ועוד דלקמן פריך אין מחללין מבעי ליה ופירש"י ז"ל הכי איבעי ליה למיתני אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני ותימה דהא הך לישנא דכסף ראשון ולא כסף שני איתותב בסמוך ממתניתין דהפורט סלע ממעות מעשר שני והך תיובתא אלימתא מההיא דלקמן דאיכא לשנויי דקתני לא יעשה להודיעך כחו דבית הלל ולהכי קאמר ש"ס קשיא ולא קאמר תיובתא. ועוד קשה דדייק השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ולא אמרינן כסף ראשון כו' למה ליה הך דיוקא ולא פריך מפשטא דמתניתין דמשמע בהדיא דלא אמרינן כסף ראשון ולא כסף שני מדקא מחללינן סלעים אמעות דבסמוך נמי פריך מפשטא דמתניתין דהפורט סלע ממעות מעשר ועוד דמעיקרא נקט ש"ס אמר רבא ירושלים קמותבא ובתר הכי קאמר סתמא אלא דכולי עלמא הכסף כסף ריבה ולא קאמר אלא אמר רבא דכולי עלמא וכו' משמע דרבא לא חש להך תיובתא דבסמוך ולא הדר ביה אלא סתמא דש"ס פריך הכי והדר ביה ואמאי הא תיובתא אלימתא היא. ונראה לפרש דרבה ודאי לא הדר ביה מעולם דקסבר דממתני' דהפורט סלע ממעות מעשר שני ליכא לאותובי מינה מידי דשאני התם דעילוי עלייה למעשר שני שהפרוטות רגילות להתעפש וגם לא חריפי בכל מקום כסלעים ובכי האי גונא לא אסר הכתוב דלא אסר אלא לעשות מסלעין דינרין דגרועי גרעין למ"ש דסלעין חריפי טפי מדינרין ומקשה דרבא נמי אית ליה הך סברא ולכך פריך מסיפא ולא מרישא והיינו דדייק השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ולא אמרינן כו' כלומר וכי תימא סלעין על דינרין שאני דגרועי גרעין למעשר שני לכך קאמר ולאו קל וחומר הוא כיון דאפילו כספא לגבי פריטי מחללינן אף על גב דאיכא תרתי לריעותא דכספא חשיב וחריף מינייהו כספא לגבי דהבא דליכא אלא חדא לריעותא מיבעיא אבל סתמא דש"ס דהוה בתר רבא לית לה הך סברא וסבירא ליה דאין לחלק בין עילוי עלייה לגרועי גרעיה דלעולם אמרי' כסף ראשון ולא כסף שני ולהכי פריך מהא דהפורט סלע ממעות מעשר שני ומוקי פלוגתייהו במלתא אחריתי מיהו קשה דאם כן מאי פריך לעיל אדמפלגי בסלעין על דינרין לפלוגי בסלעין על סלעין דהא אליבא דרבא עד כאן לא פליגי בית שמאי אלא בסלעין על דינרין דגרועי גרעיה אבל בסלעין על סלעין דעלויה עלייה דאלו חריפין מאלו כמ"ש התוספות מודו ב"ש דמחללין לכך נראה כריב"ן ז"ל דלא גרסינן ליה:
ועוד תניא הכסף אינו קונה את הזהב כתבו התוספות דמייתי ראיה מדקתני עד שימשוך משמע דאי אפשר לקנות אלא במשיכת הזהב ולא בחליפין ולא משמע כן מדקאמר אי אמרת בשלמא בדמים משום הכי לא קני אלא אי אמרת בחליפין נקני משמע דדייק דברייתא בדמים איירי ולא איירי בחליפין כדדייק מעיקרא ממתניתין ועוד דאם כן תיקשי מברייתא למאן דאמר מטבע נעשה חליפין גם מה שכתבו התוספות דפריך מאי לאו אף בחליפין נראה דוחק מדלא קאמר בהדיא מאי לאו אף בחליפין ונראה כפי רבינו תם שכתבו התוספות לקמן דאפילו לרב נחמן דאמר אין חליפין קונה אלא בכלי בחליפין שוה בשוה מודה דקונה אפי' בפירי ולהכי פריך תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין דקא סלקא דעתך דמתניתין בחליפין שאינו שוה בשוה איירי ולהכי הזהב קונה את הכסף דכיון דלא חריף בהוצאה אורחא לתלותו בצואר בתו והוי כלי וכן נחושת כיון דלא חריף אורחא לעשותו משקולת לכך קונה את הכסף אבל כסף כיון דחריף ויוצא בהוצאה לאו אורחיה בהכי והוי פירי וכי האי גונא כתב רבינו ירוחם שיש מי שכתב שמטבע שנפסל קונין בו דלא מיעטו אלא מטבע היוצא כי הנפסל ראוי למשקולת ולתלותו בצואר בתו וכן כתב בש"ע סימן קצ"ה ורב ולוי בכל מטבע פליגי מיהו למאן דאמר נעשה חליפין אם הוא יוצא בהוצאה בעינא שוה בשוה ומשני לא בדמים כולי הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא הכסף כולי דאי זהב כלי הוא כסף נמי כלי הוי דאין סברא לחלק בהכי כיון דזהב נמי יוצא בהוצאה אף על גב דכסף חריף טפי ועוד תניא הכסף אינו קונה את הזהב כיצד מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב אלמא דבשוה בשוה איירי ואי בחליפין איירי כסף נמי נקני דאע"ג דלאו כלי הוא הא בשוה בשוה ליכא מאן דפליג דלא בעינן כלי: