אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף מד

דף מג

אבל החמיצה משלם את כולה פירש"י ז"ל שבשביל שחסרה החמיצה שכן דרך יין להחמיץ כשהוא בכלי חסר ולפי זה אם הטה את החבית ליטול הימנה רביעית ולא נטל והחמיצה פטור דלאו גירי דידיה הוא אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב דטעמא דהוה גירי דידיה לפי שבסבת מה שהטה נתקלקל השאר ולפי' אם הטה את החבית ליטול הימנה אפילו לא נטל והחמיצה חייב. ואין לתמוה על פי' הרמב"ם ז"ל שיחמיץ היין ע"י נענוע דהכי איתא נמי בפרק המוכר פירות חמרא אכתפיה דמאריה שוור ופירש שם רבינו תם כלומר היין כיון שנשאו בכתפים נתקלקל ע"י שנענע ומיהר להחמיץ:

הזהב פרק רבעי

הנחושת קונה את הכסף כתב הרא"ש ז"ל בשם התוספת דנחשת טיבעא הוי לגבי דהבא מדהוה ס"ד דאפי' לגבי כספא הוי טיבעא וכו' וקשה לפירושא דא"כ ליתני הזהב קונה את הנחשת הנחשת אינו קונה את הזהב הנחשת קונה את הכסף הכסף אינו כו' דהוה רבותא טפי ושמעת מיניה דכ"ש דהזהב קונה את הכסף והרא"ש ז"ל כתב דיראה לו דנחשת פירא הוי לגבי דהבא דנהי דאהני לכספא חריפותיה לבטל חשיבות הזהב משום דאיהו חשיב נמי אבל נחשת דלא חשיב לא אהני חריפותא לבטל חשיבות הזהב ואין להקשות לפי' מהא דאמר לקמן שאני פריטי באתרא דסגיין חריפי ולהכי מחללין פירות עלייהו ואין מחללין על דהבא משמע דפריטי עדיפי מדהבא כיון דחריפי טפי מדהבא דשאני התם כיון דמעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים וירושלים אתרא דסגיין בה פריטי לכך מחללין עלייהו טפי מדהבא אבל לענין קנין לא מהניא חריפותייהו לגבי דהבא כיון דאיכא דוכתא דלא סגיא בהו ואע"ג דאיכא נמי דוכתא דסגיין מ"מ לא פלוג רבנן מיהו קשה דהא ע"כ למאי דשנה רבי בילדותו הכסף קונה את הזהב צ"ל דאתי חשיבות הזהב ומבטל חריפות הכסף אע"ג דחריף טובא וחשיב נמי א"כ השתא נמי אמאי לא נימא דאתי חריפותייהו דפריטי ומבטלי חשיבות הזהב אע"ג דחשי' טיבעא לגבייהו ושמא זהב שאני דחריף מיהא קצת אבל פריטי לא חשיבי כלל לגבי דהבא:

מעות הרעות קונות את היפות כתבו התוס' תימה אמאי איצטריך למיתני השתא נחשת דסגי טובא הוי פירא כולי הך קושיא י"ל דלא תימא דוקא נחשת לגבי כסף הוי פירא משום דכסף חריף וחשיב מיניה אבל מעות הרעות קונות את היפות בכל מילי איירי אפילו שניהם של כסף או של נחשת דיפות אינן אלא חריפי מן הרעות ולא חשיבי אימא לא הוי פירא קמ"ל:

אסימון קונה את המטבע מדלא קאמר אסימון קונה את המעות כדנקט לעיל מעות רעות מעות יפות משמע דדבר והיפוכו נקט דאסימון הוא הפך המטבע דלא נקרא מטבע אלא על שם צורתו שהוא טבוע וכן משמע לקמן גבי הא דקאמר אין מטבע נעשה חליפין משום דצורתא עבידא דבטלא אבל אסימון לאו מטבע מיקרי דאין עליו צורה או יש בו צורה דלא חשיבא דכמאן דלית ביה צורה דמיא ואם כן קשה על מה שכתבו התוספות דמטלטלין קונין המטבע אשמעינן דקונין אפילו מטבע כמו אסימון דהא לאו מטבע קרי ליה כיון דאין עליו צורה:

לקדושי אשה כתבו התוספות המ"ל דנ"מ לחמשה פרוטות דמתניתין אלא חדא מנייהו נקט והא דלא נקט ההודאה שוה פרוטה דמיתני ברישא משום דמילתא דשכיחא נקט:

לגבי פירא טבעא הוי פירש"י ז"ל כדקתני סלעין וכולי וכן כתבו התוספות לקמן יש מקשין והא קרא בהדיא כתיב ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך ויש לומר דדוקא היכא דכתיבי זהב וכסף גבי הדדי הוי כסף כסף ממש אבל כסף לחודא אשכחן דלאו דוקא כסף הוא כגון כי קנין כספו הוא את כספך לא תתן לו בנשך והרבה כיוצא בהן מצינו דזהב בכלל כסף הוא ובסמוך נמי קאמר ש"ס כסף ראשון ולא כסף שני קרי ליה לזהב כסף:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה