אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף לו

דף לה

המפקיד מעות אצל חבירו וכו' מתניתין היא לקמן בפרקין ופירש"י ז"ל ונעל בפניהם בפני אותן הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות ולפירושו צ"ל דרבותא קמ"ל דאע"ג דנעל בפניהם כיון שלא נעל כראוי חייב דאי לאו הכי ליתני מסרן לבנו ובתו הקטנים ותו לא ואין להקשות לפירושו אמאי לא דייק טעמא דנעל שלא כראוי הא נעל כראוי פטור ואמאי נימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דכל שנעל כראוי כמאן דלא מסר הפקדון לידו דמי אבל תימה מנא ליה למידק טעמא דקטנים הא גדולים פטור דלמא גדולים נמי חייב דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני כו' וקטנים לרבותא נקט דאע"ג דנעל בפניהם ולא שייך למימר אין רצוני כו' אפ"ה חייב כיון דלא נעל כראוי ועוד תימה דלקמן פריך אהך מתניתין בשלמא כולהו שלא שמר כדרך השומרין אלא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למיעבד ולפירושו לא הל"ל בשלמא כולהו דלפירושו ליכא אלא חד מילתא אלא הכי איבעי ליה למימר בשלמא מסרן לבנו ובתו הקטנים שלא שימר וכו' ע"כ נראה דהא דקאמר ונעל בפניהם אמעות קאי שהפקידן בתיבה ולא נעל התיבה כראוי ומלתא באפי נפשי' הוא ורב אלפסי והרא"ש ז"ל גרסי בהדיא או נעל בפניהם שלא כראוי שוב מצאתי שכ"כ בנמוקי יוסף:

כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא כלומר לא תימא הא דמחייב רבה טעמיה משום דסבר כמ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אבל למאן דפטר תחילתו בפשיעה וסופו באונס ה"נ פטור ואם כן איכא למימר מאן דלא דאין כי האי דינא נמי דיינא הוא דאטו היכא דפליגי תרי תנאי או אמוראי וסוגיין דעלמא כחד מנייהו וקם דיינא ועביד כדאידך לאו דיינא הוא לכך קאמר דהכא מאן דפטור לאו דיינא הוא כלל דאפילו למאן דאמר פטור קאמר רבה דחייב דלא מיבעיא למ"ד וכו':

מתיב רמי בר חמא כו' לעיל דאמר אביי דמצי למימר אין רצוני כו' והיינו כמ"ש התו' שאם מתה בבית שומר שני תלינן דהבלא דאותו בית קטלה לא מצי פריך מהך דהעלה לראשי צוקין כו' כי היכי דפריך ממתני' דהמפקיד מעות דשמא טעמא דאין רצוני כו' דמחייב משום דשינה מדעת המפקיד הוא כמו שרצו התו' לפרש לעיל אבל השתא דא"ל אביי לרבא ולימא ליה מלאך המות כו' ע"כ טעמא לאו משום דשינה מדעת המפקיד כמ"ש התו' לעיל:

הא מתה כדרכה הרי זה אונס ופסול הוי מצי לשנויי ה"ה דמתה כדרכה נמי חייב ואיידי דתני רישא עלתה לראשי צוקין ונפלה לאשמעינן דאפילו נפלה הרי זה אונס תנא נמי סיפא נפלה אלא דעדיפא משני:

א"ה אימא רישא עלתה פי' בשלמא לרב' דאמר מלאך המות וכו' ולא מוקי לה במרעה שמן וטוב איכא למימר דס"ל שאין הרועה מחוייב לתוקפה וכי יאחזנה בזנבה וילך כמ"ש הרא"ש ז"ל בסוף פרק הפועלים וכיון דלא איבעי ליה למיתקפה לכך פטור בעלתה מעצמה כיון שלא פשע בה אבל בהעלה ונפלה חייב דלאו אונס הוא אלא פשיעה כיון דלא איירי במרעה שמן וטוב ומתה כדרכה פטור אפי' בהעלה דאמר מלאך המות מה לי הכא כו' אבל השתא דאמרת שהיה לו לתוקפה א"כ רישא נמי איבעי ליה למיתקפה בין בעלייה שלא תעלה בין בירידה שלא תפול ומשני דבין בעלייה בין בירידה תקפתו על כרחו:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה