תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף לד
לכשתגנוב ותרצ' ותשלמני נקט ותרצה לאפוקי אם הוצרך לשלם על פי עדים שהעידו שפשע דלא קני כפלא:
איכא בינייהו קושיא דר' זירא תימא אכתי מאי נפקא מינה לענין דינא וי"ל דללישנא קמא כיון דטעמא משום דשבחא דמגופא לא עביד איניש דמקני א"כ כל גיזות וולדות דבעלים נינהו בין אותן שיש לה משעת מסירה עד שעת גניבה בין אותן שיש לה משעת גניבה עד שעה שנמצא הגנב ולא נתייאשו הבעלים ממנה אבל ללישנא בתרא כיון דליתא לקושיא דר' זירא איכא למימר דאותן גיזות וולדות דאית לה משעת גניבה עד שעה שנמצא הגנב דשומר נינהו כיון דקני לה לפרה סמוך לגניבותה והא דקתני חוץ מגיזותיה וולדותיה בהנך דאית לה משעת מסירה עד שעת גניבה קאמר וכן משמע מדברי הרב המגיד ז"ל:
שואל שאומר הריני משלם לפי סדר הענין דנקט פשעתי בשומר חנם ונגנבה בשומר שכר הל"ל שואל שאמר נאנסה אלא דרבותא נקט דשומר חנם ושומר שכר כיון דטען טענה דמחייב לשלם על ידה אף על גב דלא אמר הריני משלם קנה כפילא ושואל אפילו אמר בהדיא הריני משלם אפילו הכי לא קנה כפילא:
ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הוי תיובתא כתבו התוספות דר"ח גריס וודאי הוי תיובתא וכן נראה דלפירוש רש"י ז"ל כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ספיקא מיהא הוי ואמאי קאמר ודאי לא הוי תיובתא אבל לגירסת ר"ח ניחא דלכאורה משמע דללישנא קמא אפי' בשלם קאמר דלא מקני ליה כפילא משום דאע"ג דתרי לישני נינהו במילתא דרב פפא מיהו רב זביד דאהדר ליה לרב פפא משמיה דאביי שואל עד שישלם בסתמא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא הכי מהדר ליה דדוחק לו דלישנא קמא סבר דמעולם לא מהדר ליה רב זביד לרב פפא מידי וכיון דללישנא קמא נמי אהדר ליה הכי צריך לומר דהכי קאמר ליה לדידך דאמרת טעמא דמילתא משום דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אם כן אית לך דאפילו שילם לא מהני אבל אביי אית ליה דשואל עד שישלם וכששילם מיהא מקנה ליה כפילא אלמא דאפילו שילם לא מהניא לרב פפא. ועוד דאי שילם מהניא ללישנא קמא דרב פפא אף על גב דאית ליה מתה מחמת מלאכה לא שכיח אם כן אמאי קאמר טעמא דאביי דאמר עד שישלם משום דכל הנאה שלו ולא קאמר טעמא דלעיל משום דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אלא ודאי אי אמרי' דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אפי' שילם נמי לא מהניא:
דעבד לי נייח נפשאי ואם תאמר היאך אפשר לומר דעל ידי תשלומין לחוד לא מקני ליה כפילא אלא אם כן עבד ליה נמי נייח נפש דאם כן אמאי פסיק ותני לעיל סתמא קדם השואל ושלם משלם תשלומי כפל לשאול דלמא לא עביד ליה שואל נייח נפש מעולם מיהו מתניתין דאיירי במפקיד איכא למימר דעביד ליה נייח במה ששמר פקדונו ויש לומר סתמא דמלתא המפקיד אצל חבירו או שואל מחבירו אוהבין ונוחין זה לזה ועשו קורת רוח זה לזה דאי לאו הכי לא הוה שואל ממנו וחבירו נמי לא היה משאילו לכך מצי למימר לאבוכון אקנאי כפילא דכיון שהייתי משאילו מסתמא עבד לי קורת רוח:
שאל מן האשה ושלם לבעלה מאי פירש רש"י ז"ל פרה של נכסי מלוג שהקרן שלה ופירות לבעל וכן נראה עיקר דבפרק השואל גבי שאלה בבעלים דפטור קמיבעיא ליה נמי כי הכא דקאמר שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן מהו שותפין ששאלו ונשאל אחד מהן מהו שאל מהאשה ונשאל בעלה מהו אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו והתם ליכא למימר דשאל מן האשה כשהיתה פנויה וניסת ואחר כך נשאל בעלה קאמר או שאל ממנה ומתה ואחר כך נשאל בעלה דבכי האי גונא פשיטא דלאו שאלה בבעלים היא דלא הוי שאלה בבעלים אלא א"כ היו הבעלים עמו בשעת שאלה כדתנן לקמן ריש פרק השואל וע"כ צריך לפרש התם דשאל מהאשה אחר שנישאת ונשאל בעלה בשעת שאלה קאמר ואם כן תיקשי נמי דמאי קמבעיא ליה והא כי שאל פרה מהאשה כאלו שאל הפירות מן הבעל וכיון שנשאל בעלה הוי שאלה בבעלים אלא צריך לומר דאי אמרינן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כי שאל פרה מהאשה לא הוי כאלו שאל הפירות מן הבעל לכך לא הוי שאלה בבעלים ואם תאמר דלקמן פשיט לה הבעיא דקאמר בעל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דפליגי אי קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו ואמאי לא פשיט לה נמי הכא כי התם ויש לומר דשאני התם דשאלה בבעלים רחמנא פטריה וגזרת הכתוב הוא לכך אי קנין פירות כקנין הגוף דמי בעליו עמו קרינן ליה ואי לאו כקנין הגוף דמי לאו בעליו הוא אבל הכא דתקנתא דרבנן היא דהכי קים להו לרבנן דניחא להו לבעלים בתשלומי הקרן על מנת שיהא ספק כפל לשומר הלכך שאל מן האשה ושלם לבעלה אפילו אי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי איכא למימר דלא קני כפילא דשמא לא קים להו לרבנן הכי אלא אם כן משלם ליד בעלים ממש אבל שאל מהאשה ושלם לבעלה כיון דלא נתן תשלומין ליד' לא מקני כפלא וכן משמע מדברי רב אלפס והרמב"ם והרא"ש ז"ל שסתמו דבריהם וכתבו סתמא שאל מהאשה ושלם לבעלה כולי משמע דסבירא ליה כפירוש רש"י ז"ל:
אמר שמואל ארישא נראה דבסיפא נמי נפקא מינה היכא שהמלוה רוצה להפך השבועה על הלוה והלוה רוצה בכך דאע"ג דשבועה דאורייתא לא מהפכינן אם שניהן רוצים מהפכינן כמ"ש הטור סי' פ"ז ובכי האי גוונא אפילו שניהם רוצים לא מהפכינן שמא יוציא הלה את הפקדון כולי והוי שבועה לבטלה וחילול השם לפי פיר"ח ז"ל ואפשר דמשום הכי לא קתני מי נשבע כו' ברישא לאשמעינן דבסיפא נמי איכא נפקותא: